פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות ז:ב:ז

אותו שאכל ירק מהו שיברך. הוא עצמו להוציאם:

מיחלפא שטתיה דרבי ירמיה. כדמפרש ואזיל:

שלש מאות נזירים עלו. מח"ל לארץ:

ואינין בעיין תשע מאה קורבנין. שלש בהמות לכל א' וא' כמו שכתי' בפרשה:

מצא להן פתח והתירן. ולא היו צריכין כלום:

נגסין. אוכלין:

נהירין אנן. זכורים אנו:

תני לון עובדא. ספר להם את המעשה:

הב ליה מילה. אמונה:

למה אפליית בי. למה צחקת בי:

את מן ממונך ואנא מן אורייתי. אני מרוב חכמתי מצאתי להם פתח והיתר ולא הוצרכתי ליתן להם כלום:

ינאי ומסוביו. ומסובין שלו:

והבין ליה דליכול. ורק או מיני תרגומא ובב"ר גר' הבין ליה דלישתי יין והיא היא:

חלוקין עליו חבריו. חלוקין על שמעון בן שטח חכמים: וא' עלה ר' ירמיה על הראשונה היו חלוקין עליו שהקריב קרבן הנזירים ואע"פ שעשו נזירתן בח"ל ותנן במס' נזיר שאין נזירות אלא בארץ:

על השניה. היו חלוקין עליו שאכל ירק וברך ברכת זמון להוציאן ידי ברכת זימון דהא דאמרי' אכל ירק מצטרף לזימון היינו שמזמנין עליו אבל לברך הוא ולהוציא אחרים לא עד שיאכל כזית דגן:

מיחלפא שיטתיה דר' ירמיה תמן צריכא ליה. לעיל מיבעיא ליה מי שאכל ירק מהו שיברך לאחרים והכ' פשיטא ליה דאמר דעל הראשונה הוא דחלוקין עליו ומשמע דעל השנייה הם מודים לו:

ומתרץ הך דצריכא. כלומר הך דמיבעיא ליה כרבנן והך דפשיטא ליה כרשב"ג דתני' וכו' וטבל בציר:

לעולם אין מזמנין כו'. ואפילו בי' אין מזמנין שיברך הוא:

מתני' כרשב"ג. דתרי קולי מקל בי' לברך לאחרים בג' להצטרף ולענין הלכה בעי' שלשתן יאכלו דגן ולא מהני אכילת ירק או שתיית יין אפי' להצטרף אלא בעשרה: