פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות ו:ו:א
Sirilio on Yerushalmi Brachos 6:6:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Berakhot 6:6:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →היו יושבין. שלא בהסבה שדרכן היה כשאוכלים סעודת קבע מציעין מטות על הארץ ומטין עצמן על צדיהן השמאלית על המטות ואוכלון ושותין בהיסבה והני הואיל והיו יושבין שלא בהיסבה כל א' מברך לעצמו דלא קבעה ישיבה אלא היסבה הוא דקבעה. ובגמ' דילן מפ' דעיקר טעמא דמתני' היינו משום דהיו יושבין למילת' אחריתי ולא לסעודה ומש"ה לא הוי' קביעות אבל אם אמרו נשב לאכול בישיבה לחוד סגי נמי ואע"ג דליכ' הסבה הוי' קביעות ובמסיבה נמי היונו דמהניא היכ' דהיסבו בכוונה לכך ומש"ה תני היסבו ולא תני היו מסובין. ובברייתא משמע דבברכה ראשונה מיירי מתני' דמהניא הסבה בין לברכת היין בין לברכת המוציא והכי אית ליה לר' יוחנן בגמ' דילן ועוד משמע התם דאפילו לגבי ברכת המזון הסבה קבעה ונותנין כבוד לנכבד שבהן כגון כהן או תלמיד חכם כדאי' בתלמידי דרב:
בא להן יין בתוך המזון וכו' כל אחד מברך לעצמו. ואע"ג דהסבו וטעמא מפרש בגמ' משום דאין בית הבליעה פנוי והיינו משום סכנה אם עונין אמן ומשם למד ר' מנא הדא אמרה וכו':
לאחר המזון אחד וכו'. נכבד אחר מברך:
והוא אומר על המוגמר אע"פ שאין מביאין וכו'. דברי ה"ג ור"ח עיקר שפי' דקאי אמוגמר שהביאו תוך הסעודה וקאי ארישא דקתני היסבו א' מברך לכולן וה"ק אותו שברך המוציא מברך על המוגמר של תוך הסעודה והכי משמ' בגמ' דפרכי' מה בין מוגמר ליין דביין שמביאין בתוך הסעודה כל א' מברך לעצמו וגבי מוגמר פוטר אחד לכולן ומפרקי' מוגמר כלהין מרוחין כלהין נהנין וכיון שנהנין ממנו כולן בבת אחת א' מברך ופוטר את האחרים אבל ביין כששותה הא' אין האחרים נהנין ולפי' צריך שיברך כל אחד ואחד לעצמו. ונר' לי לפר' מתני' לדעתן כך דכי קתני אע"פ שאין מביאין וכו' לענין דינא תנן דהא הכא בהביאו מוגמר תוך הסעודה מיירי ופשיטא דאין חייבין להיות עונין אמן אלא אותו שבירך המוציא מברך בקול רם להוציאן אלא דהוה אמינא כין דנפק' לן ברכת הריח מדכתי' כל הנשמה תהלל יה דינא הוא דאין להביאו אלא לאחר הסעודה שאז בית הבליעה פנוי וכולן יכולין לענות אמן ואם בדיעבד הביאוהו בתוך הסעודה פשיעותא היא וקנסי' ליה שיפנו פיהם ויברכו כלן ואשמעי' דאפי' הכי הוא מברך ופוטר את השאר. וקש' על פי' זה דאמרי' בגמ' דילן על והוא אומ' על המוגמר מכלל דאיכא דעדיף מיניה ואפ"ה יברך הוא במקום שיש גדול ממנו מסייע ליה לרב דאמ' רב הנוטל ידיו תחלה באחרונה הוא מזומן לברכה משמ' דבבבא דסיפא ולאותו שמברך ברכת המזון קאמ' ומכאן למד רש"י ז"ל לחלוק על דברי הלכו' גדולות. ונ"ל לפ' דה"ק ממתני' משמ' דכשהביאו המוגמר תוך הסעודה דאע"פ שיש נכבד שלישי אפ"ה אותו שמברך המוציא מברך על המוגמר ומוציאן וטעמא כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך דמסייע ליה לרב דמיירי במים אחרונים דכוון דנטל ידיו בתחלה למים אחרונים וכיבדו אותו הוא מברך ברכת המזון ויפטור את כולן כנ"ל. ושוב מצאתי שאלה ותשובה להרי"ף ז"ל בענין הזה ששאלוהו על הא דאמור רבנן והוא אומר על המוגמר וכו' ופי' ר"ח ז"ל הבוצע המוציא הוא מברך על המוגמר אם הביאוהו בתוך הסעודה וכו' והביא מתלמוד ירוש' ראיה דאמרי' מה בין מוגמר ליין מוגמר כלהון מריחין כלהון נהנין וכו' וא"כ הוא שכלן נהנין מה הפרש יש בין בתוך הסעודה בין לאחר הסעודה שבתוך הסעודה אחד מברך לכולן ולאחר הסעודה כל א' מברך לעצמו. תשובה. כך הוא כמו שפי' רב חננאל ז"ל והטעם הוא שמי שמברך המוציא הוא יברך על המוגמר לפי שהוא מזומן לברך עליו כמו הנוטל ידיו תחלה לאחר סעודה הוא מזומן לברך והטע' שהביא מהירושלמי במוגמר הבא בתוך הסעודה הוא טעם יפה כי כשתעלה תמרתו של מוגמר הכל מריחין אותו בבת א' הילכך צריכין מי שיברך לכל כדי שיענו כלן אמן בשעת הנייתן בו אבל היין אין לכולן הנייה כאחת אלא לאחד יש בו הנייה שמגיע לו הכוס ושותהו ובאותו שעה ברך עליו. ומה שאמרת אם כלן נהנין מה הפרש בין בתוך הסעודה תשובתך אין ביניהן הפרש לענין אחד מברך לכולן אבל יש הפרש ביניהן במברך שאם היה בתוך הסעוד' יברך עליו אותו שברך המוציא ואם היה לאחר הסעוד' יהא המברך או הוא או זולתו לפי שאינו מזומן לברך אלא לכל מה שהוא בתוך הסעוד' וכשנשלמה הסעודה פסק זמונו וחזר הזמון לאותו שנטל ידיו באחרונה תחלה ע"כ:
מוגמר. היו רגילין להביא לפניהם לאחר אכילה אבקת רוכלין על האש במחתות לריח טוב ובגמ' מפ' ברכתו: