פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות ו:א:כב

כעין סלת. כגון ערסן דתברין ליה לחמש:

גבי אילין רבוותא דבי רבי ינאי. החכמים נשיאים שלמדו תורה עם ר' ינאי שיודעין האיך היה רבי ינאי נוהג:

שהכל נהיה בדברו. וכדלעיל דשלוק ונשתנה:

והכין לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי. בתמיה' אפשר שלא אכל ר' ירמיה סולת בכל ימיו ומאי קא מבעיא ליה והא הוי מין דגן ולא אפאו פת ואמרינן לעיל דלרבנן מברך ברכה א' מעין ג':

לית צורכא דא אלא למה וכו'. לא הוצרך זה לר' ירמיה אם לא הא הוה צריכא ליה דלמה הוא חותם בה בארץ סמוך להשם כיון שאומר בה על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ וכו' והא דאורייתא היא ואמאי כללוה באחת. ומשני סתמא דתלמודא דדמי לברכת פועלים:

וכוללין של ירושלם בשל ארץ. שתי ברכות כאחת שברכת הארץ ובונה ירושלם דומות:

עבדון לה כמטבע ברכה. לברכה מעין שלש ומאריכין בה רחם על עירך ועל היכלך ועל מקדשך ועל הר ציון וכו' ועל ירושלם עיר קדשך וכו':

גלוסקין. גלוסקא והיא שלימה ושלימה של בעל הבית אע"פ שהיא מקוטפת ונאה אבל אינה מן המובחר כגלוסקין:

אומר על פרוסה של חטים. דאקדמינהו קרא ואפילו שהפרוסה חצי השלימה דלשון פרוס חצי השלם כדאיתא פ"ג דשקלים:

דר' יהודה אומר וכו'. משנה היא בפירקין:

פת טמאה ופת וכו'. ופת טמאה גדולה וחשובה ואפ"ה מברך על הטהורה:

פת קיבר. מידייאנו בלעז:

על איזה שירצה. דבכל חדא איכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא:

קורא. הענפים הגדלים בכל שנה חדשים בדקל בשנה זו הן רכין ובשנה השנייה הן מתקשין וכשהן רכין קרויין קור בנשון משנה:

בורא פרי האדמה. דלא שייך הכא בורא פרי העץ:

שהכל נהיה וכו'. הואיל וסופו להתקשות:

ואלו הן מיני דשאים הקונדס. אישפראגו בלעז:

חלמא. מלווא בלעז. ולענין ברכה מיתנייא בפ' כרם שחרב וכיון דתני אלו לא שייך למימר תנא ושייר והכי אמרינן פ"ק דקידושין:

דר' יהודה היא. דתנן פ"ק דבכורים יבש המעיין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא ר' יהודה אומר מביא וקורא דרבנן ס"ל דכיון דקיצץ בכורים מן האילן ונקצץ אינו יכול לומר האדמה אשר נתת לי ור' יהודה סבר מביא וקורא דסבר הארץ היא העיקר והאילנות הן כמו קשין בעלמא ומתני' יחידאה היא ורבנן פליגי עלה:

דברי הכל היא. ואפילו רבנן מודו בה דפירות האילן בכלל פירות האדמה ובגמ' דילן לא איתא אלא סברא קמייתא דס"ל דמתני' יחידאה היא וכן פסק הר"ם במז"ל בפ"ח דהלכות ברכות כרבנן:

חוץ מן היין. שגורם ברכות הרבה לעצמו קידוש והבדלה וברכת חתנים וא"כ אם אמר שהכל לא יצא וכן פת קובע ברכה לעצמו:

שטבעו חכמים בברכות. ברכות ההנייה דאי בתפלה האמר בפ"ק דע"ז דאם בא לומר בתפלתו מעין כל ברכה וברכה כסדר י"ה אומר:

שנשתנה מברייתו. כגון ראשי לפתות ששחקן דמברך עליהן שהכל כדלעיל. ובגמ' דילן אמרינן כל דחזי בעיניה ובישלו באור אפי' הוי בעיניה מברך שהכל:

ולית אנא חכים. ואין אני יודע: