פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות ד:ג:יא

איכן הוא אומרה. באיזו מקום מברכות תפלה צריך שיאמר עננו ואם בכולן:

כלילו של שבת וכיומו. דהיינו ערבית של כניסת שבת ושחרית ומנחה אבל לא במוצאי התענית ומצי להתפלל הביננו אם ירצה וכן פי' הערוך והרי"ף ז"ל. ולקמיה מפ' האי מזכיר דרב הונא אי זכרון בעלמא הוא דקאמר ובש"ת דיחיד שגזר על עצמו לא קבע ברכה או אפילו ביחיד שגזר על עצמו תענית נמי קבע:

אנא דלא בדקיתה. תרגום ויחפש ובדק אני שלא חפשתי לדקדק ולהבין האי מזכיר מעין המאורע כשהיחיד גזר על עצמו תענית אליבא דרב הונא אין סבר דמזכיר:

כהדא דרב ירמיה. דאמר לעיל בין גואל לרופא:

ואין כהדא דר' ינאי. דאמר בשומע תפלה:

מעין המאורע וכו'. וכדפריש ר' זעירא בשם רב חונא גופיה דהיינו דוקא בג' תפלות אבל לא במוצאי התענית. וקתני ובמוצאי תענית צבור מתפלל י"ח וטעמא משום דגם במוצאי תענית צריך לומר עננו ברכה בפני עצמה:

כן איתתבת בין גואל לרופא. כך הושבה שאלה זו בבית המדרש דרב הונא סבר דצריך להזכיר בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה ליחיד דדמי לצבור דאי ס"ל לרב הונא דיחיד שגזר על עצמו תענית מצי לכללה בשומע תפלה מאי קא מקשו ליה מההיא ברייתא דילמא תענית צבור שאני דכתיב ביה קדשו צום קראו עצרה ונהי דהבדלה ליכא הזכרה מיהא איכא ואנא בתענית יחיד הוא דקאמינא דבשאר תפלות נמי דאין לו אלא זכרון בעלמא הילכך אין להזכיר במוצאי תענית ומאי קושיא אלא היינו טעמא דכיון דס"ל לרב הונא דיחיד שגזר על עצמו קובע ברכה לעצמו כצבור ובמקום צבור אלמא אפילו גבי דידיה אמרינן קדשו צום ולתענית צבור דמי ומש"ה אקשי' עליה מתענית צבור דכיון דלתענית צבור דמי שקובע ברכה לעצמו א"כ אפילו במוצאי התענית לימא הזכרתו נמי דהכי אשכחן בתענית צבור:

במוצאי שבת ובמוצאי י"ה. מפ' בפ"ק דנדה ובפ' בתרא דיומא צריך לומר י"ח שלימות משום שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:

ובמוצאי תענית צבור. משום דבעי למימר עננו בין גואל לרופא וליכא למימר משום הבדלה דהא אמרינן בפ' שני דשבת דאפילו תעניות של מעמדות אין בהן קדושה על הכוס: