שמחת הרגל על הגדה של פסח, מגיד, דיינו ב

אלו הוציאנו ממצרים וכו'. אפשר לפרש במה שכתבתי לעיל דהמצרים חבלו בישראל והיו סומין וחגרים וכמה מומין בעלילותם ותועבותם ואכזריותם אשר לא לשעבדם נתכונו רק לקעקע ביצתן ולא יזכר שם ישראל עוד ח"ו ודין ישראל כדין עבד עברי וחייבים בשת צער ריפוי ונזק כאשר כתבנו לעיל מיסודו של הרב מהר"ש פרימו ז"ל והן עתה אוסיף נופך דיש לומר דזה גם כן הפעם ילוה שישנו בנותן טעם בצאת ישראל ממצרים טרם גמר שני שעבודם כי הגזר' ת"ל שנה ואמרו רז"ל דקושי השעבוד היה פ"ו שנה לבד כשני מרים ונמצא שישבנו חומש מת"ל ואפשר כי הד' חומשין נגרעו מעבודתם נגד ד' דברים אשר נתחייבו בנזקי חבלות על כמה וכמה מישראל שחבלו בהם ונתחייבו על זה בשת צער ריפוי ונזק ועל כן לא שהו בגלות כ"א חומש מת"ל והד' חומשים אזדו להו הולכים על ארבע דברים אשר נתחייבו והיה בהני"ח מונח זה בהנח"ה סובר"ת נבא לבאר כפי קצורנו כסף נבחר לשון המגיד על גב מעלה מעלו"ת השחר שוחרי אל חי על אשר הגדיל לעשות ובאחת ועלתה לו אית ליה דיו היתה דיים לצדיקי' וכבר ביארנו לעיל דעת רבי אליעזר שכל מכה היתה של ד' מכות בעבור ד' דברים בשת צער ריפוי ונזק אשר נתחייבו על שחבלו בישראל. והמגיד אית ליה משיכה דרבנן נמשך לזה פתח בשיר המעלות אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו כלומר אלו הוציאנו ממצרים ונגרעו ד' חומשין מת"ל בעבור ד' דברים בצרו"ן שנתחייבו. ולא עשה בהם שפטים שכל מכה היתה של ד' מכות כדעת ר"א בעבור ד' דברים בצרו"ן דיינו דכיון דעיקר יציאתינו לפני הזמן וד' חומשים שנגרעו היו היה על ידי שבשביל שרעות וצרות סבבונו ולדידן חבי"ל לן נזקין וחבלות על כל פצעים אשכח סימ"א סמו"י מן העי"ן ורגל מועדת תמעד אשוריו חגר"ה בעז תקף אכזריותן וכזאת וכזאת דוכתא דלדידן הוי מומא ונתחייבו בד' דברים בצרו"ן ולזה ניכו ד' חומשי ת"ל. הא תו למה לי דיעשה בהם שפטים וכל מכה ד' מכות שובו לבצרו"ן ועל כן אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו :

ואם נפשך לומר דיצ"מ בטרם תבא שנת שילומים במספר ת"ל שנה לא כמו שעלתה על דעתך דנגרעו ד' חומשים בעבור ד' דברים לא כי הרבה תשובות בדבר דנמנו מלידת יצחק או קושי השעבוד או הריבוי השלים וכהנה רבות וא"כ מה שעשה בהם שפטים שכל מכה ד' מכות זה לבד היה כנגד ד' דברים שנתחייבו בושת צער ריפוי ונזק על שחבלו בישראל וא"כ השפטים הללו נתחייבו מן הדין לזה אמר אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו. הכוונה מאחר שהסכמת דזה שכל מכה היתה של ד' מכות היינו משום הני ארבע מילי שנתחייבו על החבלה בשת צער ריפוי ונזק א"כ הם יסורין של עראי ולא לכלותם לגמרי. כי הם תמורת ד' דברים בושת צער ריפוי ונזק ותיסגי להו בד' מכות שלקו בכל מכה מעשר מכות ומאחר שכן אמאי צריך לעשות שפטים באלהיהם כי הני מכות הם לשעתן ולא לכלותם לגמרי וא"כ אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו :

ואם כה יאמר האומר ראה דבריך טובים ונכוחים דהני מכות לשעתן ולא לכליון חרוץ ואינו מן הדין לעשות שפטים באלהיהם אמנם אלה המשפטים שעשה כביכול באלהיה' אינו מצד עצם הדבר רק שאם לא נעשה באלהיהם משפט כתוב המצריים יאמרו דהמכות אלהיהם הביאום עליהם על עונם וחטאתם שעברו על דתם וקצרו בעבודתם ולאו משום ישראל נינהו ולכן להסיר עקשות פה פי רשעים יכסה האמת עשה שפטים באלהיהם. אם כן אני אומר אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו. הכוונה דאמרו רז"ל מפני מה לקו בכור השבי ובכור השפחה שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם. ומאחר דמה שעשה שפטים באלהיהם לא מצד עצמם רק שלא יאמרו כי הם המכים אותם על עונם א"כ תו לא מצו למימר על בכור השבי יראתם תבעה עלבונם שהרי נעשה שפטים באלהיהם כולם להורות דהמכות דוקא בשביל ישראל לכן אמרתי אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו :

ואם יקחך לבך לומר דהריגת בכור השבי ובכור השפחה לאו משום שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והריגת בכורות אינו משום שאלהיהם מזל טלה ראש למזלות והבכורות דומים אליו תחת ממשלתו ולהראות כי הבל הוא ואין בו מועיל ואין בו כח להציל הבכורות היושבים ראשונה במלכות ודומים אליו לזה איתרע בהו מילתא בבכורות מעשה הורג כי על פי זה אמרת דכבר עשה שפטים באלהיהם ולא היה צריך להרוג בכוריהם. לא כי אלא טעם הריגת הבכורות היינו משום דאכתי לא שלימא עבידת"א עבדות ת' שנה וקושי השעבוד השלים אך באשר דבר ההשלמה בקושי השעבוד תלוי אם ישראל יש להם דין בנים או עבדים דאי עבדים נינהו בל יראה קושי השעבוד להשלים כי איה שוקל איה סופר המקניט לעבד שכעס עליו רבו שיבא לחשבון שני עבדות שאני אומר כל הנוקם נקמת האדון לפקוד עון ולא ישחית והרבה לפצוע לעבד הקל המורד ומכעיס לרבו הרי זה משובח ועושה נחת רוח לרבו. אך אם כבנים ישראל חשובים לפני המקום הא ודאי כל הנוגע בהם וכו' ואם גזר עליהם שעבוד אין לנו עסק בנסתרות והיו לטוטפות כי הם בני אל חי והמקל בשעבודם ומטיב אליהם הלא אב אחד המרבה לשלם לו גמולו הטוב. והני עז"י דמסגן בעלילותא ואשתפוך חמימי יום יום יוסיף מכאוב דין הוא כי כל היתר על עבודת עבד יעלה ברא"ש החשבון ואמטו להכי להודיע שישראל הם בנים כלם גם המקולקלין והפחותים שבהם לכן נהרגו הבכורות לומר שישראל הם בכור הצב"י וכמו שאמר הכתוב בני בכורי ישראל ונלוו גוים רבים בכור השבי ובכור השפחה וכל בכור בהמה להודיע כי הכל נקראי' בכורות וכן כל ישראל הדלים והפושעים ועמי הארץ גם הם נקראו בכורות ובכן יעלה לנו השמימה קושי השעבוד לתשלום ת' שנה. ואת כל זה יקחך לבך בדברים המתישבים על הלב. מ"מ עדין אני אומר אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם דיינו והענין הוא שסובר המגיד בפירוש הכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהכונ' הוא דהקב"ה אמר לאברהם אע"ה שגלוי לפניו שיעבידום בקושי גדול ובמרירות יאנחו. וגם את הגוי דן אנכי לראות מה פעל בהכביד עולו אם הקושי יש בו כדי להשלים ת' שנה וכשיהיה בו שיעור דן אנכי בדין גמור להעלותו בחשבון לנכות שני עבדותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול להראות כי אותו הגוי עבדים וישראל בנים ולכך הקושי שעבוד יעלה לחשבון ולזה יצאו זרעך ברכוש גדול כי אדוניהם אשר היו למראה עינים הם עבדיהם כי ישראל הם בני ומה שקנה עבד קנה רבו. ואי אמרת דהריגת הבכורות בכלל ופרט הוא להראות שהם בנים א"כ אין צריך ליתן לנו ממונם להראות דמה שקנה עבד קנה רבו ואנו בנים דכבר נודע ונתפרסם בהריגת הבכורות אם כן אפוא אני אומר אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם דיינו :

ואם יעלה על לב לומר לעולם כדקא אמינא שהריגת בכוריהם בכלל ובפרט עיקר הטעם להראות שאנחנו בנים ודקא קשיא לך א"כ אין צורך ליתן ממונם להודיע שאנו בנים. שמענה ואתה דע לך שאין פירוש הכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כאשר פירשת רק הכונה דן אנכי שלא היתה כונתם לקיים גזרתי רק לעשות נקמה דוקא וכמו שהיה דאף דרואים כי אשר בונים חרבות למו פי תהום בולעו וראשון ראשון מתרוסס עם כל זה מאויי רשע לענותם ומאחר דלא כיונו לקיים גזרתי הנני נשפט אותם כאשר נענש יהוא בן נמשי על הריגת [בית] אחאב בהיות שקלקל מעשיו והקדיח תבשילו גם הוא כמוהו. ומאחר שכן חייבין בשכר עבודתם ואחרי כן יצאו בר"ג שכר עבודתם וכל הני מילי דברים שבלב. עדיין אומר אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים דיינו דעד השתא הייתי סובר דואחרי כן יצאו ברכוש גדול להורות שהמצריים עבדים ואנחנו בנים ומה שקנה עבד קנה רבו וקושי השעבוד יעלה וכל ענין קריעת ים סוף הוא כדי שירשו ממונם לשכר עבודתם אשר עבדום. אמנם השתא דחדית לן דאחרי כן יצאו ברכוש גדול אינו אלא לשכר עבודה למה אצטריך קריעת ים סוף משום הביזה לשלול שלל צבעים רקמה לשכר עבודה הרי מה שיצאו ברכוש גדול היה בפרו"ע פרעו"ת בישראל את כל עבודתם ולכן אני אומר אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים דיינו :

ואם תשב ללחום נגדי באמור אלי מה לך כי נזעקת מאין אמריך דאימריית ומי פתי ישו"ר הנה לומר דקריעת הים עיקרה משום לבא לקחת שכר עבודה וצהבו פניך נהפכת לי כקשת רמיה לומר דכבר נתן ממונם ואמאי קרע הים. הלא ידעת אם לא שמעת שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת א"כ קריעת ים סוף להראות עזוזו ונפלאותיו למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים וכבר יתרו רישא דרישא דידהו קריעת ים סוף שמע והנה מהרה שת אל המדבר פניו ונתגייר. וביזת הים משום הענקה דאנן עבד עברי וכתיב הענק תעניק לו וכמשז"ל. וכל כי האי ריתחא דאוריתא מרתח קרתחת. רוץ מצא את החצים אשר אני מורה שאני אומר אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו ואם להראות תוקפו ועוזו נגד כל הגוים צא ופרנס לי דהיה די שיעבירנו ליבשה כמשז"ל שהוגבהו ישראל מהים ליבשה דהים היה מקיפם ולא היה כירדן כמ"ש הרב מהרח"א בעץ החיים וא"כ תיסגי במה שקרע הים להראות כי הוא האלהים וכל יושבי תבל ושוכני ארץ יאחזמו רעד אבל מה צורך להעבירנו בתוכו בחרבה זאת היתה לי לומר אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו :

ואם רוח המושל יעלה עליך וכה תדבר חיציך כלים כקש נחשבו תותח ומה עזרת ללא כח הט אזנך ושמע כי רז"ל משו"ל ימשלו בנו ענין יצ"מ למלך גדול על כל הארץ שלח עבדו נאמן ביתו לקראת מלך אחד ממלכי האדמה אשר בידו בן אחד מרעה המלך הגדול שבוי שם וכה אמר המלך הגדול שלח נא ביד תשלח בן אהובי ולא תוסיף לענותו ושלחתו לנפשו חפשי מעמך. והמלך הקל ההוא בשמעו שליחות המלך הגדול לא די שלא קיים דברו אלא שהתריס נגדו ומפיו לפידים יהלוכו לבזויי ולאלטויי למלך הגדול והנורא. וכשמוע המלך האדיר פתגם אשר נעשה ואשר המלך הקל בגאותו שחקי"ם שק ושחק ויבז בעיניו מצותו עליו חובה. נתמלא חימה והנה מהרה שלח מגבוריו ומבחר שלישיו פתאום באו אל היכל המלך הקל ודברו אתו משפט ועשו בו ובעמו ובארצו נאצות גדולות והורידו לארץ נצחם ולקחו את השבוי מתוך ההפכה ויצאו. ויהי כשמוע כל מלכי הארץ פרשת העבו"ר הנה המלכים נועדו חקור דבר אם כל הטורח אשר טרח המלך האדיר לבא בחזקת היד ברכב ופרשים יעברו חלוצים ופז"ר גדול יתר מאד לצרכי מלחמה כבדה וחזקה הזו הכל עשה לחיבת בן אוהבו להצילו מיד צר. או דילמא דמעיקרא לא עלה על לבו כזאת ואם המלך הקל הרבה להשיב טענותיו בכבוד ומורא גדול לבלתי שלח את השבוי נתרצה לו ולא יעלה על לב עוד ענין השבוי ההוא אמנם לאשר המלך הקל דמה היות יהיה כמוהו והשיב קשות בזה לו לעגה לו ציוויו לכן כה הראהו דמלכותו כאין נגדו ועשה בו שפטים. והמכריעים נגד מלכים אמרו ענין זה בזאת יבחן שאם אחרי צאת השבוי לדרכו היה מהלך והמלך האדיר יניחנו לעצמו ולא יפנה אליו הענין מוכיח כי כל מה שעשה היה לכבודו דוקא. אך אם אחרי צאת השבוי המלך האדיר יטה אליו חסד ועל שלחן המלך הוא אוכל כא' מהשרי' הראשונים וכל יש לו נתן בידו ויקרא לפניו אברך מורה ובא דגם אם המלך הקל לא היה מדבר קשות כה יעשה המלך האדיר לכבוד בן אהובו. והנמשל מובן כי כל העולם היו נדונין אם כל מעשה ה' ועזוזו ונפלאותיו אשר הראם הוא לכבוד ישראל זרע אברהם יצחק ויעקב או הכל על אשר פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו ולמה לא שלח לו דורון וכיוצא כמשז"ל ועל כן חרה אף ה' בו ובעמו. והענין מוכיח מאשר יעשה בצאת ישראל ממצרים ולכן העבירנו בתוכו בחרבה להודיע כי לכבוד הבן יקיר ישראל משדד המערכות והכל לנגדם אינו כלום ואין על עפר ישראל ממשלותיו בים ביבשה בשמים ובארץ. וכל זה יש ויש אתך להשיבני. דע כי עדיין אני אומר אלו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו בתוכו דיינו דמידי הוא טעמא להודיע לבני אדם שישראל בן יקיר חביב וידיד ומשלו בכל וירד מים עד ים תסגי להעבירנו בתוכו בחרבה ומה צורך לשקוע צרינו לתוכו למ"ד חציו יבשה לישראל וחציו ים למצרים וזה הפלא לכך אני אומר אלו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו לתוכו דיינו :

ואם גם על זה פקחת עיניך ותשיבני דבר דמה ששקע צרינו לתוכו הוא בדבר אשר זדו בעצה נבערה הבה נתחכמה לו למושיען של ישראל ונדונם במים שנשבע שלא יביא מבול לעולם ולכן הם באים ונופלים לתוכו כמשז"ל עדין לא תעזוב נפשי לשאו"ל דמזה נודע ונתפרסם חיבת ישראל דהאלהים עשה דישראל ביבשה והם בים ביחד להורות דלא נטבע שום ילד מישראל דמשה רבינו ע"ה היה בים וניצול כמשז"ל ונודע זה שבשקיעה לא היה נזק לישראל כלל ולא פלגו נזקא והם ביבשה וכל זה מראה ומפרסם חיבת ישראל ולא אצטריך תו ליטפל עמנו ולהספיק צרכנו במדבר מ' שנה להודיע חיבתנו כמשל הנז' דהלא מתוקף ניסי ים סוף ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ניכר כי גדלה חיבתנו לפניו יתברך אם כן אפוא אנא דאמרי אלו שקע צרינו לתוכו ולא ספק צרכנו במדבר מ' שנה דיינו :

ואם תאמר בלבבך הקפתנו חבילות שאלות שאין בהם ממש כי אז יאמרו בגוים כי כל ענין ניסי ים סוף הוא על אשר רצו להתחכם נגדו יתברך לדונם במים והוא נשבע על המבול ועל זה נענשו ונפלו לתוכו והיה צריך להציל ישראל להראות הנקמה דוקא במצרים ועל הכל אשר מרו להתחכם נגדו באופן שהצלת ישראל עדיין יתעקש המתעקש לומר שאינו מופת חותך מאהבה אשר אהבם הוא יתברך דכיון דהמצרים על עוצם עונם שרצו בסבלותם להתחכם נגדו הוצרכו לבא בעצמם וליפול בים א"כ ממילא צריך שישראל ינצלו להראות כי כל הרעה היה עליהם דוקא על רוב פשעם בדבר אשר זדו וא"כ לזה הוצרך לספק צרכנו במדבר מ' שנה להודיע באמת לכל העמים כי כל אשר עשה הוא לחיבת ישראל וכמשל הנז' ועל כל זה אשר בלבך להשיב עוד אדרוך קשתי ולשוני תהגה כי דיו לעולם לראות חיבתנו בהספיק צרכנו במדבר מ' שנה ומה צורך למן לחם מן השמים לחם אבירים על כן אמרתי אלו ספק צרכנו במדבר מ' שנה ולא האכילנו את המן דיינו :

ואם תחזק ממני וכה תאמר קשתך הוסג אחור דהמן הוצרך שיהיו פנויים ללמוד תורה בלי שום טרדה כלל על כן ישראל במדבר שלוים ושקטים בלי שום מחשבה לא על הלחם ולא על הבגדים ושאר טרדות כי היו נזונים במן ובגדיהם מגוהצים וגדלים עם הילדים וכל זה להיות לבם פתוח אלי מים התורה וכמשז"ל לא נתנה תורה [אלא] לאוכלי המן. הבט ימין וראה כי לא כהתה עיני עין השכל לדעת אשר בלבבך אמנם יש לי לטעון דאמרו רז"ל לא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה והשתא דאיכא מן למה נתנה שבת במדבר על כן אדברה וירוח לי אלו האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו :

ואם תרד להציל מגן אם יראה לקבל גירא ואתה תדבר שמע נא בן אחיטו"ב שמירת שבת במדבר טעם גדול ונורא יש בו כי בכל שבת נמשך שפע רב מנשמה דאצילות וכמו שהאריך הרב החסיד בס' דעת חכמה ומאחר עלות טעם כעיקר הזה אסוף נתתיך אליך כי אין כאן שאלה למה נתנה שבת במדבר כל זה ראתה עיני ויש לי להשיב שאם בשבת נמשך משך חכמ"ה מנשמה דאצילות אם כן אפוא למה הוצרך קרבת אלהים בקרוב איש ישראל לפני הר סיני לפסוק הזוהמא וכמ"ש ישראל שעמדה לפני הר סיני פסקה זוהמתן. מכדי אשר בשבת יאצל עליו הרוח מאצילות יש אתו זוהמא דצריך מעמד הר סיני להפסיקה על כן יצאתי לקראתך אשאלך והודיעני אלו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני דיינו :

ואם השב תשיב לנו כל חקירותך להלאות אנשים מה זה מהרת למצוא ע"כ פרק תקיעה לתקוע עצמך ראה אתה אומר אלי ישראל שומרי שבת במדבר יוצאי' בשיר ונמשכים מנשמה דאצילות ואחר כל השבח הזה מה צורך לפסוק הזוהמא בקריבת הר סיני הגד נא לי אם לא שנית דכל נשמות העתידות ונשמות הגרים קמו עמדו במעמד הר סיני אם כן מאי קושיא לעולם דשומרי שבת במדבר עד שלא עשו העגל נמשך להם שפע גדול עצום ורב באמצעות משה רבינו ע"ה אך זה מועיל בדור ההוא ובזמן ההוא ואינו מועיל לנשמות העתידות לבא ולנשמות הגרים ולהם עצמם אחר העגל ולכן הוצרך מעמד הר סיני אל יחר אפך כי הגם שלא נעלם ממני תשובה זו. וזהו שקשה אמאי הוצרך הקב"ה כביכול הוא בעצמו לירד על הר סיני ליתן לנו התורה. הלא שמירת שבת וקריבת ה"ס שתים כהלכתן לנקותנו ולקדשנו וסגי ומסגי לשלוח משה רבינו ע"ה ליתן לנו התורה ולא ירד כביכול לתת לנו התורה בעצמו ודברתי בלשוני אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו :

ואם יש את נפשך להשיב במה שנודע כי על ידי שנצטוינו המצות על ידי שליח משה רבינו ע"ה זוהי סיבת דשכר מצות בהאי עלמא ליכא דעל ידי שליח ליכא איסור בל תלין ומה שאנו אוכלים בעה"ז הוא שכר הדברות שתים אשר זכינו לשמוע מפיו ולכן הוא יתברך לפי רוב הענוה ירד על הר סיני והשמיענו דברות קדשו מלהבות אש לחיותנו בעה"ז למען אשר נאכל בעה"ז משכרן וכמו שעיקר ההקדמה נאמרת באמת בספרן של צדיקים. הן כל אלה שיערתי בעצמי דאם כדברך השתא דיש לנו שכר מצות שתים זו ששמענו מפיו יתברך ושכר האמנה אמאי אצטריך לתת לנו ארץ ישראל וכמה מלחמות וכמה ענינים עבר עלינו הלא בכל מקום אשר תדרוך כף רגלנו הנה שכרנו ופרנסתנו מעופפת לנו בשכר הדברות והאמנה ולמה אצטריכא ארץ ישראל לאכול מפריה ועל כן אני אומר אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו :

ואם בכל זאת האר"ש תענה דארץ ישראל הוא מזבח כפרה לאיש ישראל הן בעודנו חי ואף כי אחרי מותו וכפר אדמתו על כן הכניסנו לא"י שתהא מכפרת את חטאתנו. גם לי לבב להשיב דאם כל תוקף ארץ ישראל לכפרה אמאי אצטריך בה"מ לכפרה הלא כל הארץ לכפרה הויא. ועל זה אני אומר אלו נתן לנו א"י ולא בנה לנו בית המקדש דיינו אלא דמטוביה אוטיב לעשות לנו את כל הגדולות והנוראות הללו ועאכ"ו טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו וכו' . וכתבנו הדברים אמורי' דרך ויכוח משא ומתן איש אל רעהו להמתיק הענין ויסוד בנין דברים על בוריין לשבח לאדון הכל ודין הניין:

והנני יוסיף ואומר עם קנ"י איזה גרגירים בפסקא זו בס"ד. והנה ראיתי להרב שבלי הלקט כ"י שפירש בראשית מאמר פסקא זו בשם יש מפרשים לפי דהני תנאי ר' יוסי הגלילי ור' אליעזר ור' עקיבא היו מעלין כל אחד ואחד בחשבון על זה אמר כמה מעלות וכו' סמוך לדבריהם דרבנן קדישי איתני עולם כלומר עדין נוכל לספר ולהרבות בשבח המגיע במעלות טובות ונסים שעשה לנו המקום כמה וכמה באהבתו ובחמלתו ומפרש והולך עכ"ד ויש להוסיף קצת דאחרי אשר המגיד לימדנו דבדבר שגור בפי הכל דעשר מכות הביא על המצריים ואחר זה טובעו בים סוף מצאו השלמים האלה לדרוש מקראי תוספת מרובה כן הוא בכל נס וחסד אשר יעשה ה' לכי תדוק תשכח כמה סעיפים בכל דבר ואין אנו מרגישים כי אם בכללות הדבר. ואחרי שכן מתחייב מדברי הני תנאי הוא היה מונה כמה מעלות וכללות נאמרו אבל בכל אחת ואחת רבו שריגיה וענפיה ארזי אל ואפשר זה כוונת הכתוב לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו כלומר כל דבר אשר הוא עושה אנו יודעים בכלל אך יש בו פרטים רבים שאין בעל הנס מכירן וזהו לעושה נפלאות גדולות לבדו כי בכל דבר יש נפלאות רבות אבל אין מי שיכיר רק הכללות וז"ש לעוש' נפלאות לבדו כי בכל דבר תרבנה סרעפותיו אך הוא לבדו מכירן כי לעולם נראה חסדו חסד אחת אבל בקושטא חסד זה הוא נפלאות רבות ולא אתנו יודע עד מה:

ואמר אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו אפשר לפרש דודאי נצח ישראל לא ישקר ח"ו שאמר לאברהם אבינו ע"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ובודאי היה צריך לדונם אבל הוסיף כמה מכות וכל מכה כלולה מארבע או מחמש וזה היה על שכיונו לענותם ולא לקיים גזרתו יתברך וז"ש אלו הוציאנו ממצרים לקיים הבטחתו ולא עשה בהם שפטים תרתי משמע תרי סדרי שפטים משפט אחד יהיה להם לקיים גזרת דן אנכי והשני על אשר כונתם לרעו"ת ביעקב עמו להרע דוקא למען ענותו בסבלותם ולא לקיים גזרתו יתב' דיינו. דודאי סגי ומסגי לקיים גזרת בין הבתרים. ואמר עוד אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו אפשר דהכי קאמר דכתיב יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה וכך היא המדה שהשר נדון בשמים על ידי שרפי קדש והאומה רבים לוחמים עליה עד עת תמוט רגלם אבל הכא הכל היה על ידו יתברך וז"ש אלו עשה בהם שפטים הוא בכבודו כביכול לקיום מאמר דן אנכי ולא עשה באלהיהם רק שיושפל השר ממדרגתו לבד דיינו. ואמר אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו וראיתי להרב שבלי הלקט כ"י שכתב הזכיר עשה באלהיהם אצל בכוריהם לפי שבלילה אחת היו שתי המכות והיתה מכתם שוה כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים של עץ נרקבת מתכת נימסת וניתכת של אבן נופלת ונשברת וכן הבכורות לפי שהיה מנהג המצריים כשמת בכורו של אחד מהם היה צר צורתו על הכותל ועל הטבלא ובו בלילה נמחקו ונטשטשו כולם והיה קשה עליהם כאילו בו ביום קברום וכו' ואחרי שכפל הנס להרוג בכוריהם ונתן לנו את ממונם להעמידנו במקומם לנחלה ונתן לנו שכר עבודה שנשתעבדו בנו כמו שהבטיחנו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אם נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים היה נס גדול ודי לנו עכ"ל הרב שבלי הלקט כ"י: