שפתי כהן על התורה, במדבר ד:כ

ולא יבאו לראות כבלע את הקודש, הטעם על דרך הסוד, כי בהבלע הכבוד למעלה הוא כולו רחמים גמורים אין בו דין, כי בהגלותו יש בו דין לצורך הנבראים וכשמתבלע חזר לשרשו, ולזה שהם דין לא יבאו לראות, ולכך הכהנים שהם רחמים היו מורידים ומבלעים כל אחד בנרתקו, וכן כתב הרב רקאנטי ז"ל כתב הרב הגדול ז"ל עד"ה טעם הכתוב, כי בעבור היות הכבוד יושב הכרובים הוזהרו הלוים שלא יבאו לראות עד שיורידוהו הכהנים, כי אז יתעלה הכבוד בחביון עוזו וישוב אל מקומו הראשון בקודש הקדשים. ויהיה כבלע כפשוטו, והמשכיל יבין, רבי אלעזר אומר אין כבוד לראות את המלך ערום ע"כ:

גימטריאות במדבר בגי' רמ"ח, כי שם נתנו רמ"ח מצות עשה:

שאו את ראש כל עדת, ע' ד"ת ששם קבלו דת התורה שנתנה בע' לשון ובע' פנים:

צבאתם צבא תם, צבא יעקב איש תם:

איש איש למטה איש, ג"פ איש, בזכות ג' אבות שנקראו איש:

שדיאור שדי אור, שהאיר לו כלומר שלא חטא בעון בלהה:

ראשי אלפי. פי' מלמדים את ישראל כמו ואאלפך חכמה, שהם מלמדים ומורים להם עניני התורה:

האלה אשר נקבו בשמות, ס"ת למפרע תורה שהיו כולם בעלי תורה:

כל העדה. כלה עדה, בעדי התורה:

מטה שמעון תשעה וחמשים אלף, וסי' שמעון ולוי א"ח י"ם:

יהודה ע"ד אלף וסי' דיי"ן. ושבטו היו שופטים ודיינים. יששכר ארבעה וחמשים אלף וסי' ד"ן, כי היו דיינים שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה וגו', זבולון שבעה וחמשים אלף וסי' ז"ן שהיה זן ליששכר, זבולון לחוף ימים וכו' וירכתו על צידון ראשו זי"ן וסופו נו"ן ז"ן, ונפתלי שלשה וחמשים וסי' ג"ן, כי בחלקו הם פירות גנוסר גנוסר ששרי הארץ תאבים לאכול מהם:

לא התפקדו בתוכם. בתוך ם, ס' באי"ק בכ"ר ת"ר הם ישראל שעלה מנינם שש מאות אלף:

איש על דגלו לצבאותם, ס"ת שלום. איש על דגלו באותות, באתת כתיב, לפי שהיו אותיות האבות על הדגלים, א' של אברהם וי' של יצחק וי' של יעקב, הרי אי"י על דגל יהודה, בצ"ע על דגל ראובן, רח"ק על דגל אפרים, מק"ב על דגל דן, נשאר ה' משם אברהם עם י' של שם הוי"ה הרי י"ה על הענן:

בתוך המחנות. המחנת כתיב חסר ו', לומר לך שכל המחנות הם חסרים בערך מחנה הלוים לפי שהלוים הם בעצמם מחנה שכינה:

בשאר הדגלים אומר דגל מחנה יהודה קדמה לצבאותם דגל מחנה ראובן תימנה לצבאותם, דגל מחנה דן צפונה לצבאותם, ובדגל מחנה אפרים אמר לצבאותם ימה לומר שצבאותם היו כדגים שבים כמו שברכם יעקב וידגו לרוב ועליו מטה מנשה, בשבט אפרים לא אמר והחונים עליו כמו שאמר בשאר אלא ועליו לומר כי עשה אפרים כבוד למנשה שהוא גדול ממנו, אע"פ שנעשה אפרים ראש הדגל עשה כבוד לאחי, הגדול והושיבו למעלה ממנו:

חנו לדגליהם וכן נסעו, ר"ת חלון, לומר שהקב"ה משגיח עליהם שנאמר משגיח מן החלונות וגו':

מלא ידם לכהן. ראויים הם להיותם סנהדרין כמנין מל"א:

מטה לוי. ר"ת מל, הם לבדם שמרו המילה במצרים שנאמר ובריתך ינצורו:

תפקדם. בגי' תורה, לומר שזכות התורה הגינה עליהם ולא שלטה עליהם עין הרע:

בשמתם. בשם תם:

לאל ומשמרת בני גרשון, ר"ת למפרע גבול, לומר שלכל אחד ואחד מן הלוים יש לו גבול ומשמרה:

כסף הפדיום. פדה יום, יבא יום שיפדו בו כל ישראל שנאמר ולא בכסף תגאלו:

כליל. גי' מלך, כנגד מלך הכבוד, כאמרם ז"ל תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. יפרשו בגי' ירושלים שעתידה שתפרוש כמה פרסאות ותהיה עליונה על כל הארצות שנאמר ושגבה וראמה, ויהיה לה אור גדול שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב עד שמרחוק כמה פרסאות יפרשו אותה:

הכפות. הכפת כתיב, אותם שהם כפותים על שלחנו של מקום לעסוק בתורה עליהם העולם עומד, כפת בגי' ת"ק, העולם שהוא מהלך ת"ק שנה:

ואת נרותיה. הם תלמידי חכמים שמאירים בתורה:

ומלקחיה ומחתותיה. הם המחזיקים בידם, כלי שמנה הם הממנים אותם. ד"א שמנה נשמה, כל הנשמה תהלל יה, ד"א כלי שמנה כל"י היינו ס' מסכתות, שמנה משנה. את כל כלי השרת, אלו הצדיקים המשרתים לפני הקב"ה. בגד תכלת, רמז על כיסוי ציצית:

כל כלי המזבח. אלו הצדיקים שנזבחו על קדיש ה'. יבאו, ירמוז רמז על פ' באו גוים בנחלתך, יבאו אותיות אויב, כבלע, שנבלעו השערים דכתיב טבעו בארץ שעריה, כבלע את הקודש ומתו, המחריבים שנכנסו להיכל עתידין שימותו מיתה משונה. מנין קט"ן פסיקים בפרשת מי יקום יעקב כי קטן הוא, כי בזאת הפרשה נמנו ישראל והם מעט מן האומות שנאמר כי אתם המעט מן העמים, וזהו קטן גי' העולם הבא, לומר שהמקטין עצמו זוכה לעולם הבא, שנאמר קטן וגדול שם הוא, וכל המקטין עצמו בעולם הזה, הוא גדול לעולם הבא, ולכך נברא העולם ביו"ד שהיא קטנה מכל האותיות, וישראל הם מזומנים לעוה"ב, לזה באה הפרשה שנמנו בה ישראל במנין העולם הבא: