שפתי כהן על התורה, במדבר לו:יב

ממשפחת בני מנשה בן יוסף היו לנשים. אחר שאמר לבני דודיהן היו לנשים, מה צורך לומר ממשפחת בני מנשה בן יוסף, אלא כוונו להיותו צדיק כמו יוסף הצדיק, ולמדו לבעליהן שיכוונו הם גם כן, זהו ותהי נחלתן על מטה משפחת אביהן. ואמר ב"פ לנשים, לומר שהעיקר היא האשה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר:

ונחתם ספר חומש הפקודים בענין בנות צלפחד, לומר שכל אלו שמתו במדבר ואלו שמתו במסה, וערב רב שמתו בתבערה וע"י הנחשים השרפים, כולם נתקנו ע"י בניהם והבנים פירוש בוניהם שהן האבות, אם הנקבות הבנות הביאו אביהן בסוד העיבור שנאמר והעברת את נחלת אביהן להן, כ"ש הבנים ולזה אמר ברמז אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה, אמר ביד, לומר שלו נמסר דבר זה לא לזולתו. בערבות מואב, על הערבים על האב שהם הבנים, כמ"ש רז"ל כשנתן הקב"ה התורה לישראל א"ל תביאו לי ערבים כו' אמרו הרי בנינו ערבים אותנו כו'. על ירדן, יד נר, על יד הבנים שהם נר לאבות. ירחו יבא להם הריח ונחה נפשם ורוחם. ודרז"ל בת"כ אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אסר צוה ה' את משה, כדאי הוא השליח לשולחו אל בני ישראל, כדאי הוא השליח למי שנשתלח אצלו, ע"כ:

וכתב רבינו בחיי ז"ל, הספר השלישי שהוא ספר ויקרא, נחתם בפסוק אלה המצות אשר צוה ה' אל משה, והספר הזה נחתם ג"כ בפסוק אלה המצות, והוסיף שם את משה, וכאן אמר ביד משה. והענין כי הברית הראשון אשר בחורב קבלוהו, עד שהמלך במסבו בטלוהו, וכבודם בתבנית שור המירוהו, ונהפך למשחית הודם, לא הצליחו בו ולא עלה בידם. וציר נאמן בראותו אותיות פורחות, השליך מידו את הלוחות. אבל כאן בערבות מואב בברית שני, נתקיים הברית בין ה' וביניהם, ההרים ימושו וכל צור ממקומו יעתק, והברית הזאת לא תופר וחבל האהבה לא ירתק. במסורת בריתו הביאנו לשם ולתהלה, ודברי הברית קבלנו עלינו בשבועה ואלה. ומזה תמצא פסוק בסוף התורה ערב, אלה דברי הברית אשר צוה ה' לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב עד כאן:

גימטריאות לעיני כל מצרים. ר"ת מלך, ר"ל אפילו לעיני פרעה:

רמה לעיני כל מצרים. ס"ת למפרע מילה, לומר בזכות המילה יצאו:

בדפקה. קול דודי דופק, ששם קבלו את התורה:

באלוש. שם נתן להם המן, אלוש, על שם שהיו לשין אותו ועושים אותו עוגות בחצרות. בא להם ח' צרות שם:

הר שפר. הוא סיני, ששם שמעו קול השופר ואמרו שם אמרי שפר, שאמרו נעשה ונשמע:

בחרדה. ויחרד כל העם:

במקהלות. דכתיב במקהלות ברכו אלהים:

בתחת. ויתיצבו בתחתית ההר:

בתרח. בריח התורה והמצות:

במתקה. ומתוקים מדבש ונופת צופים. מתקה, מתק ה', חמשה חומשי תורה:

בחשמונה. חש ונתן להם לישראל מנה יפה:

במוסרות. שם נתייסרו ונצטוו על מצות לא תעשה:

בצלמונה. שם מת אהרן שהיה צל ומנה לישראל:

העברים. בגבול מואב, שעברו שם עבירות עם בנות מואב:

אבל השטים. התאבלו שמתו כ"ד אלף בעון השטים. השטים, בגימט' השטן. השטים בערבות מואב, שהיו שטים לבער מהם עון מואב, שנאמר ויחל העם לזנות אל בנות מואב:

את הירדן אל הארץ כנען. רמז על שלשים ואחד מלכים שהיו על ארץ כנען, זהו א"ל הארץ:

לרב תרבו נחלתו מי שריבה בתורה נותנין לו שכר הרבה, כמאמר התנא אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה, ואמר לימדת תורה היינו לרבים, לומר הבא לטהר מסייעין אותו, ותלמיד חכם בני עירו מצווין לעשות מלאכתו. אבל למעט תמעיט לשון יחיד:

והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים, רמז על שאול שחמל על אגג ויצא ממנו המן שהיה לץ והיה מתלוצץ על מועדים של ישראל, שהיה אומר שמוציאים כל ימיהם בשה"י פה"י שבת היום פסח היום, והיה מתלוצץ על משה רבינו ועל התורה כדאיתא במדרש. לצנינים, לץ נין ים, י"ם, ישראל מועדים, והיה נין עמלק:

וצררו אתכם. שהיה צורר היהודים:

אתכם על הארץ. ס"ת למפרע צלם, שתלה צלם על לבו כדי שישתחוו לו:

הארץ כנען זאת ר"ת, למפרע זכה, זכה כנען שתקרא ארץ ישראל על שמו, לפי שכבד את אברהם וא"ל נשיא אלהים אתה בתוכנו:

על ידי אדום יהיה לכם. רמז שאדום יהיה להם לישראל, דכתיב והיה אדום ירשה:

קדמה ונסב לכם הגבול. כלומר מקודם בריאת העולם נגזר שיהיה זה גבולכם:

ויצא חצר אדר ועבר. רמז שאין מעברים בחדשים אלא חדש אדר:

הרבלה מקדם לעין. רמז שיעוורו עיניו של צדקיהו ברבלתה, זהו לבא חמת, שבא נבוכדנצר לארץ חמת ויעוור עיניו:

משפם הרבלה. שאבל על בניו, ועל שפם יעטה כאבל, ששחט בניו לעיניו:

וירד הגבול. ירידה היה להם לישראל באותו זמן:

למטה בנימין. למטה יהודה, לא נאמר בהם בני, לומר הם בעצמם, כי יהודה נעשה ערב לבנימין, ושניהם היו שכנים למקדש:

אלידד. הוא אלדד ונתוסף לו יו"ד לפי שזכה לנבואה שנקראת ביו"ד שמות:

קמואל. הוא מידד, ונקרא קמואל לפי שקם עם אל:

ומדתם. ומד תם, אין מודדים אלא בחבל של חמשים אמה, היינו ומ"ד:

לארץ לא יכופר לדם וגו' כי אם בדם שופכו. רמז על דם זכריה שנשפך לארץ:

כי אני י"י שוכן ר"ת כאיש, תקראי לי אישי:

תם פרשת מסעי. ונשלם ספר במדבר