שפתי כהן על התורה, במדבר לא:טו

ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה. קשה איך אמר אחר כך וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם, והוא נתרעם עליהם על הכל כשאמר החייתם כל נקבה, לא אמר הנקבות אלא כל נקבה. אלא אמר משה מן הראוי היה שלא יהיה להם לא זכר ולא זכרון כלל, לפי שהם היו סיבה שחלה המגפה בעדת ה', אבל עתה הואיל ונעשה על ידם קדוש השם ברבים, בראותם שנים ושלשים אלף נקבות פחותות מג' שנים, שמהם נראה שהיו המדינים עם רב ועצום, ונהרגו כולם, ומישראל לא נפקד מהם איש, א"כ כל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו, שלפי שהם פחותות מג' שנים החיו לכם. ויש מי שסובר מאומרו החיו ולא אמר תחיו, שהן מותרות לכהונה, וכן אמרו בגמרא תניא ר"ש בן יוחאי אומר גיורת פחותה מג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה שנאמר וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם והרי פינחס היה עמהם, ורבנן אמרי החיו לכם לעבדים ולשפחות. ואחר שניחם אותם ודיבר על לבם, אמר להם ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים אתם ושביכם, והשבי כבר לקחום אל המחנה ואיך חומר להם אתה ושביכם. ורש"י ז"ל הרגיש בזה, ואמר אתם ושביכם לא שהמדינים מקבלים טומאה וצריכין הזיה אלא מה אתם בני ברית אף שביכם כשיבאו לברית ויטמאו צריכין הזאה. ולפי דרכנו אמר ושביכם לומר שזכו בהן והן שלהם: