שפתי כהן על התורה, במדבר כה:ז

וירא פינחס. מה ראה, ולמה מיחסו בן בן, ולמה רומח, ולא חרב ולא סכין או דבר אחר, בגמרא אמרו מתוך העדה ויקח רומח בידו, א"ר יוחנן מכאן שאין נכנסין לבית המדרש בכלי זיין, מה עשה שלף שננא (פירוש הברזל של רומח) והניחה באונקלי (פירוש בכסוי) והיה נשען ומהלך על מקלו של רומח, כיון שהגיע אצל שבטו של שמעון, אמר היכן ראינו ששבט לוי גדול משבטו של שמעון, אמרו הניחו לו ליכנס לעשות צרכיו, התירו פרושים את הדבר, נכנס ושם הברזל בעץ והרגו. ויצא לו לר' יוחנן זה מאומרו ויקח רומח בידו, כי היל"ל ויקח בידו רומח. או ויקח רומח, ובודאי שבידו לקח, ומלת בידו למה, אלא ששלף הברזל מן העץ בידו, ואמר ויקח רומח שהוא הברזל שהוא השננא שהוא עיקר הרומח לקחה בידו ושם אותה בכיס. ומה ראה, ראה שהוא בן אלעזר, שאביו לא הלך אחר היחס כמו שהלך זקנו, שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון, שבדק באביה ובאחיה, וכן עמרם ויקח עמרם את יוכבד דודתו, כולם הלכו אחר היחס, ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל, וראה ג"כ שלח נתכהן, זהו וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, והוא לא היה כהן, אז ידע כי מה' הם הדברים, וראה שהוא מורכב מיתרו ומיוסף, כמ"ש במסכת סוטה למימרא דפינחס מיוסף קא אתא והא כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל זה יתרו שהיה מפטם עגלים לע"ז, אלא אי אבוה דאימיה אתא מיוסף אמיה דאמיה מיתרו, ואי אמיה דאמיה מיוסף אבוה דאמיה מיתרו, וכן ארז"ל וישלח אותם משה ואת פינחס, למה שלח לפינחס, שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו שנאמר והמדנים מכרו אותו וגו', א"כ ראה שהוא מורכב, לזה לקח רומח שהוא מורכב מעץ ומברזל, שהעץ הוא כנגד יוסף שנאמר קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים, והברזל כנגד יתרו, וראה שלא נתכהן, אז ידע ודאי שהוא מוכן לזה, כי הכהן הוא איש חסד אינו הורג נפש. ובזה נבין למה נעלמה ההלכה ממשה כמ"ש רז"ל ראה מעשה ונזכר הלכה. עוד הרגו ברומח ולא בדבר אחר, להורות כמו שזה הוא מורכב מין בשאינו מינו, כי שאר מיני מתכיות מתקבלין זה עם זה הזהב עם הכסף ועם הנחשת, וכן הכסף וכן הברזל עם הנחשת, אמנם ברזל עם עץ אינם מתקבלים. ולא הרגו בחץ שהוא ג"כ מורכב מברזל ומעץ, לפי שבחץ הברזל נכנס לתוך העץ, א"כ הברזל הוא הזכר, אמנם הרומח, העץ הוא הזכר והברזל נקבה, וכן היה זה המעשה, כי האדם עץ השדה, והיא מצד הברזל, דבר זל. א"כ ראוים היו זמרי וכזבי ליהרג ע"י פינחס, והיה לו לנזר אלהיו על ראשו, שלא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי זמרי בגימט' נזר. ויקם מתוך העדה, שבא לכל העדה ולא מצא מי שראוי לעשות נקמה זו אלא הוא, ולזה וידקור את שניהם וכיון לזכרותו של זכר ולנקבותה של נקבה, כמו הרומח שהם שנים כאחד, ולזה הרג שניהם יחד ולא זה אחר זה.

גימטריאות בלק בן צפור. כתיב כצפור נודדת מקנה כן איש וגו', שהם לא נתגרו בו והוא נתגרה בהם, וכתיב כצפור נודדת וגו' כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא, קרי ביה, לו תבא:

צפור. פורץ, ביקש לפרוץ גדרן של ישראל:

ויקץ. וי קץ, שהגיע הקץ:

כלחך. כל חך, כלה החך:

את ירק השדה. הם סיחון ועוג, שהרשעים נדמין לעשב השדה, שנאמר בפרוח רשעים כמו עשב:

כירק. כי רק, וכתיב כי רק עוג נשאר וגו':

את ירק השדה ובלק. רמז שגם הוא יהרג:

בלעם. שרצה לבלוע את ישראל בעון העגל שנאמר וישת אל המדבר פניו, כתרגום לעגלא דעבדו, זהו בלעם אותיות במעל:

בן בעור. בער כתיב, איש בער לא ידע, וצריך לבערו מן העולם:

פתורה. פה תורה, שהיה יודע פירוש התורה. פתורה, הפותר, שהיה מתחלה פותר חלומות:

ארה לי. אע"פ שתקללני עמו:

את העם. עם העם:

מי האנשים. כלומר מי הם, אינם חשובים:

לא תאר. ת"ר א', שהיו ישראל שש מאות אלף:

כי ברוך הו"א. בגימ' י"ב שבטים:

מהלך. מה לך, המלך מה לך. בבקר ויחבוש את אתונו. ס"ת רשתו, רצה ללכוד את ישראל ברשתו אשר טמן תלכדו:

בדרך לשטן לו ר"ת בלל, שבלבל לשונו:

רכב על אתנו. בעל אתנו. רכב על, בגימ' שכב:

שלפה. של פה הפה אינה לך, והיא של יעקב, שנאמר הקול קול יעקב, שהם נמולים, שכן פה גימט' מילה:

גדר מזה וגדר מזה. היא התורה שנאמר בה מזה ומזה הם כתובים, גדרה עליהם:

ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר. הוא הגל והמצפה שהעמיד יעקב עדים שלא יעבור הגל הזה לרעה, ובלעם הוא בן בנו של לבן, והפר הברית ועבר על השבועה, לכך יד העדים נגעו בו ונעשה בעל מום, זהו ותלחץ, תל חץ, תל, שהוא הגל, חץ:

במקום צר. בג' מקומות עכבו המלאך, בזכות ג' אבות, וכאן הוא בזכות יעקב. במקום בגימ' יעקוב:

אשר אין דרך לנטות. שהיתה מטתו שלמה:

מה עשיתי לך. ר"ת מעל:

זה שלש רגלים. רצה לקלל ישראל שהולכים לחוג שלש רגלים בשנה, לזה לקה ברגל:

התעללת ב"י. שרצה לקלל י"ב שבטים ולעשותם כעוללות כרם:

אנכי יצאתי לשטן. ר"ת איל, אילו של יצחק עמד להם:

אנכי יצאתי. בזכות שקבלו עליהם אנכי ה' אלהיך שקבלו אלהותו, יצאתי:

ירט. בא"ת ב"ש מגן, בזכות אברהם שנאמר לו אנכי מגן לך:

קרית חוצות. חצות כתיב, לפי שהים בלעם כמו התרנגול שקורא בחצי הלילה:

בלק בקר וצאן. ס"ת קרן, שרצו לגדע קרן ישראל:

קצה העם. רצה לקצץ העם:

ז' מזבחות. כנגד ז' מצות שנצטוו בני נח, לומר שבזכות ז' מצות תחול הקללה עליהם:

והכן לי בז"ה. פיו הכשילו לומר שעתיד הקב"ה לבזות קרבנן. פר, כנגד אברהם. ואיל, כנגד יצחק. ולא הקריב כבש כנגד יעקב, לכך זכות יעקב עמדה להם, ולזה בברכה מזכיר יעקב וישראל:

פר. בגימ' בלק ובלעם:

ויעש בלק כאשר. ס"ת שקר, שכל קרבנותיהם על שקר:

מהררי קדם. בגימ' אבות העולם, לומר שיש להם זכות אבות ואיך יקללם, ומ"ה של מהררי שמוש:

מה אקוב. אמר איך אקללם, אם כשהיו ראוים לקללה כשעשו העגל, לא קללם הקב"ה, ואני אקללם. אקב, בגימ' עגל:

לא קבה אל. ס"ת אהל, יש להם אהל מועד שמכפר עליהם. קבה, כתיב בה"א וקרי בוא"ו כלומר שאין הקללה חלה לא על האנשים ולא על הנסים:

מראש. בגימ' ישראל, לומר שהם עלו תחלה במחשבה:

מראש צורים. בגימט' בזכות האבות:

ומגבעות. בגימ' הנה האימהות:

ישרים. בגימ' אבות העולם:

אל מקום אחר. מקום בגימ' קו"ף שהוא הוי"ה ברבועו, רמז לו שעתידין לעשות להם אל אחר:

וישם דבר בפיו. ס"ת בגימ' גבריאל:

אל מוציאם ממצרים. בגימ' אברהם יצחק יעקב, לומר שבזכותם יצאו ממצרים:

פעל אל. בגימ' אהרן, שזכותו עמדה להם:

עם כלביא. בגימ' נביא, לומר שמשה שהוא נביאם זכותו עומד להם וקם כלביא:

לא ישכב עד. ס"ת אבד, שלא ישקטו עד אבוד הכנענים, והם יירשו ארץ:

גם קב. גימט' מקב ג', הם שלשה אבות שס"ת של שמותם מק"ב, וזרעם יאבדו. מקב בגימט' בלעם:

אשר. ראש:

מחזה "שדי "יחזה "נופל. ר"ת שי"ן, הוא שי"ן של תפילין שהוא נראה, שנאמר וראו כל עמי הארץ כי "שם "יי "נקרא, ר"ת שי"ן, זהו מחזה שדי:

יחזה נופל וגלוי עינים. ס"ת למפרע מילה, על שהיה הוא ערל, לזה היה נופל שלא תראה הערלה:

כגנות עלי נהר. זה נהר של עדן. עלי נהר, בגימט' שס"ה, שכל ימות השנה עלהו לא יבול ולא ימיש מעשות פרי:

כארזים עלי מים. ס"ת מים, ומילוי אותיות מי"ם ג"כ בגי' מים הרי ב"פ מים:

יזל מים. בגימ' יגדל מלך:

מדליו. מן הדל וקטן שבשבטים, זה שאול:

וזרעו במים רבים. שנלחם בעמים רבים, שנאמר וילחם בעמון ובמואב ובפלשתים. וזרעו, זרועו, שפשט זרועו באומות שנקראים מים רבים, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה:

וירום מאגג מלכו. זה שאול:

ותנשא. קרי ביה ותשנא מלכותו. מלכתו, חסר, לפי שחמל על אגג ונשנא, שנאמר נחמתי כי המלכתי וגו', וכתיב ואמאסך מהיות מלך על ישראל:

כתועפות. כתעפת כתיב, כעת פת, כעת שנבנה בית המקדש אחר פ"ת שנה, שנאמר ויבן כמו רמים מקדשו, שנבנה כגובה ראם. ד"א כתועפות ראם, זה משיח בן יוסף שנאמר בו וקרני ראם קרניו:

יאכל "גוים "צריו. ר"ת גץ, גץ אחד יוצא מיעקב, ומנו יוסף, ושורף בית עשו, והיה בית יעקב אש וגו':

יגרם. אותיות גרים, יתגיירו מיראה ולא יקבלום, שאין מקבלים גרים לימות המשיח. יגרם, ירגמו אותם:

כרע שכב כארי. זה משיח בן דוד שבא מיהודה שנאמר בו גור אריה יהודה:

וכלביא. בגימ' ונביא, זה אליהו:

וישראל עושה חיל. עשה כתיב, בגימ' זה המשיח:

ראשית גוים עמלק. ר"ת רגע, כרגע יחתו:

מי יחיה משומו אל. משמו אל כתיב, זה שמואל הרמתי שלא הניח להחיות מזרע עמלק ויהרוג את אגג, שנאמר וישסף שמואל את אגג:

ויקם וילך וגו'. כאילו אמר שנבואתו עד המשיח, ומכאן ואילך לא יש נבואה, כמו שארז"ל כל הנביאים לא נבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה"ב עין לא ראתה, ולכך הלך לו: