שפתי כהן על התורה, במדבר כד:ט

כרע שכב כארי. אמר לו בלעם אתה רואה בקסמיך שעתידין לכרוע וליפול, כמו המה כרעו ונפלו. בבית ראשון לפי שחזר ונבנה קראהו כריעה לא נפילה. שכב, בבית שני, ולפי שנשאר חרב קראו שכב, ועתיד הקב"ה להעירה ולומר לה התעוררי קומי שבי ירושלים, אבל עתה היא ישנה ושוכבת על העפר, ועתיד לומר לה התנערי מעפר, אימתי עד בוקרו של משיח, שנאמר שכבי עד הבקר. ואמר כארי, על בית ראשון שנחרב ע"י נבוכדנצר שנקרא ארי שנאמר עלה ארי מסובכו. וכלביא, על בית שני שנחרב ע"י אספסיאנוס קיסר. ומ"ש כארי בכ"ף, לפי שהוא לא עשה דבר, כמ"ש הנביא קחי רחים וטחני קמח, עמא קטילא קטלת קרתא יקידא יקדת. מ"י יקימנו, היא הבינה שמוציאה העבדים לחרות, שנת החמשים. זהו מ"י יקימנו, מ"י ירפא לך:

מברכיך ברוך ואורריך ארור. הקדים הברכה שאמר קודם מברכיך ברוך, לפי שרצה לברך את עצמו כמו שאמר ותהי אחריתי כמוהו. ובמדרש להלן ביצחק כשבירך ליעקב אמר אורריך ארור ומברכיך ברוך, אלא בלעם ע"י שהיה שונא פתח בברכה וחתם בקללה, ויצחק על ידי שהיה אוהב פתח בקללה וסיים בברכה. ד"א הצדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה, לפיכך התחיל בקללה, ורשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין, לפיכך התחיל בברכה: