שפתי כהן על התורה, במדבר כג:ג

ויאמר בלעם לבלק התיצב כה על עולותיך אמר לו לקלל אומה גדולה כזו צריך שיהיה בהסתר שלא יוודע, שאם יוודע, כל העולמות ילמדו עליהם זכות, שלא נבראו אלא בשבילם, ואפילו המלאכים ילמדו עליהם זכות, לזה לא יהיה שום אדם עמך ולא תסיח דעתך, ולזה הלך הוא שפי כתרגומו יחידי, שלא יתפרסם הדבר, כמו שפירש"י ז"ל, שפי שקט, שאין עמו אלא שתיקה. כי מי שמקלל לבן המלך אין מקלל אותו אלא בחשאי, וכשבא מצאו על עולתו הוא וכל שרי מואב, ומיד וישא משלו, קרי ביה משלו, לומר אני הזהרתיך שלא ימצא שום אדם עמך, ואתה הבאת כל שרי מואב, אפילו שהקב"ה לא ברכם היה ראוי שאני אברכם משלי, פירוש מדעתי. ואמר אולי יקרה ה', אין נקרה לי אלא אלהים ובלילה, אבל ביום לא, ואם אולי יקרה ה' שהוא שם הרחמים וביום, אז יהיה בהסכמת שניהם. ודבר, שהיא כ"י, מה, שהוא שם הוי"ה במלואו, אז והגדתי לך, כמו הגדתי היום תרגום ירושלמי שבחית, אז ראוי לך לשבח: