שפתי כהן על התורה, במדבר כג:א

ויהי בבקר ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות. נגד שבעה ככבי לכת שהם שצ"ם חנכ"ל, שרצה להקריב להם קודם כדי שיסכימו עמו מערכת הככבים, בחשבו שהכל בא על ידם, וראה שהקב"ה בחר באומה זו ונתן להם השבת שהוא לז' ימים, ושמיטה לז' שנים, ויובל לז' שמיטות, ופסח ז' ימים וסוכה ז' ימים, ויעדם לתת להם ארץ ז' עממין, א"כ הקב"ה אוהב השביעיות, לזה ז' מזבחות וז' פרים וז' אילים. וכבשים לא נזכרו כאן, לפי שמוספי המועדים הם ז' כבשים בכל מוסף, ולא רצה להזכירם שלא תעמוד להם זכותם. ואמר ז' פרים נגד ז' שרים של ארץ ישראל, כמו שהיו ישראל מקריבין בחג ע' פרים נגד ע' שרים, כן רצה הרשע להקריב נגד ז' שרים, כדי שלא יוכלו עליהם. וז' אילים נגד חילי מואב, אולי היה למואב ז' שרים והגמון ושר בכל עיר ועיר, והקריב והעלה עולות מספר כולם:

ובמדרש ז' מזבחות נגד ז' צדיקים שבנו ז' מזבחות מאדם עד משה ונתקבלו, אדם נח אברהם יצחק יעקב משה אהרן, אמר למה קבלת את כל אלו, לא בשביל שעבדו לפניך קבלתם, לא נאה לך שתהא נעבד מכל האומות ולא מאומה אחת, השיבה רוח הקדש טובה פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב, טובה מנחה בלולה בשמן וחרבה מבית מלח זבחי ריב שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין בני, ע"כ. מבית מלא זבחי ריב ר"ת ממזר, לומר שהמואבים ממזרים ובאו ע"י ריב: