שפתי כהן על התורה, במדבר כב:יב

ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאור. כלומר איני מונעך מלהלוך, איני מונע אלא הליכה על מנת לארר, ואמר לא תאר, ולא אמר לא תקב כמ"ש ולכה קבה, לפי שקבה הוא פחות מארור, ולזה אמר שאמר לו בלק קבה לבד שהוא פחות, אמר לו הקב"ה אפילו ארירה שהוא יותר מקבה לא תחול עליהם, למה לפי שכבר חלה עליהם הברכה, והיא גוברת, זהו כי ברוך הוא, לא אמר כי מבורך הוא, חלא כי ברוך, נעשה מקור הברכות. והארור בלעם העלים דברי המקום שאמר לא תאור שלא ילך על מנת לארר, ולקח מלת עמהם שאמר לו לא תלך עמהם, ואמר לגדל עצמו, מאן ה' לתתי להלוך עמכם. לזה ויקומו שרי מואב וגו' ויאמרו מאן בלעם הלוך עמנו, עד שהוצרך שלוח שרים רבים ונכבדים, לפי שלא ידע אם מיאונו היה בשביל מיעוטם או בשביל פחיתותם לז"א רבים ונכבדים: