שפתי כהן על התורה, במדבר כא:לג

ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג וגו'. אמרו במדרש, מלחמת סיחון עשו באלול, ועשו את הרגל בתשרי, ואחר הרגל עשו מלחמת עוג ופנית בבקר וגו'. כוון המדרש לומר שהמצות של חדש תשרי הגינו עליהם, שהיה מלך גדול, כמ"ש במדרש קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה וחיילותיו כך היו ראויים לומר שירה על מפלתו של עוג, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, שנאמר למכה מצרים ואחר כך אמר למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו. ועם כל זה נתיירא משה, לפי שראה עוג מה שעשו לסיחון, ואפילו סיחון לא יצא להלחם בישראל אלא לפי ששלחו לו אעברה בארצך וכדי למנעם שלא יעברו בארצו יצא לקראתם, וזה ראה כל זה, ויש לו כל כך אבירות לב לצאת לקראתם הוא וכל עמו למלחמה, ודאי מרוב גבורה הוא בא. אמר לו הקב"ה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו, אותו אותו ב' פעמים, לו ולשרו, מיום ראש השנה הוא מסור בידך, לזה אמר נתתי, ולא אמר אתן:

ובמדרש אמרו שהיה מתיירא שלא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר ויבא הפליט הוא עוג שנפלט מהמבול, אמר לו הקב"ה כבר תמה זכותו של אברהם: