שפתי כהן על התורה, במדבר יח:לב

עוד את קדשי בני ישראל. לומר שאע"פ שאמר להם ואכלתם אותו בכל מקום, עכ"ז לא תגרמו לטמאו לכתחלה, לפי שנתברך עליו ברכה בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש מעשר. א"כ הם קדשי בני ישראל אשר קדשו וברכו, על כן לא תחללו וגו':

גימטריאות ויקח וי ק"ר בגימ' גיהנם, וי שלוקח בחלקו של גיהנם:

און פלת. אותיות נפלאות, שנעשו לו נפלאות שלא נפל בגיהנם, כי אפילו מחט שאולה נתגלגלה והוא נצול:

קריאי מועד. קובעים מועדים ומקדשים חדשים:

תתנשאו. בגימ' שאתה הוא מלך ואהרן הוא כהן:

ותנו בהן אש. רמז להם שיפלו באש של גיהנם. אף לא אפל. שנפלו לארץ אפל וצלמות:

לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו. שלא באו לעולם הבא:

אתה והם ואהרן. רמז להם שלעוה"ב יקומו בתחיה הם ואהרן:

הרוחות. הרוחת כתיב, כל הרוחות לך כרוח אחת. ד"א הרוחות, הרבה רוחות יש לך ואינם מתחלפות זו בגוף זו:

ימתון. מלשון המתנה, שלא יהיה להם שום המתנה:

יברא. י' ברא, היא א' מעשרה דברים שנבראו בע"ש בה"ש, פי הארץ:

חיים שאלה. משיח אליה, עתיד המשיח להעלות אותם מן גיהנם ולשאול אותם מהקב"ה, שאלה כתיב:

ותבקע. עב תק, עובי האדמה ת"ק שנה:

נסו לקולם. לקלם כתיב, כמו אשר קלם מלך בבל באש:

וירם את המחתות. רמז שעתידין להתרומם מתוך גיהנם:

רקעי יעקר. כל המעורר על הכהונה יעקר מן העולם:

הקריבום השרופים. השרפים כתיב, לומר שבאו השרפים ושרפום:

איש זר. ס"ת שר אשר, ראש. רמז על עזיה שהיה שר וראש ופרחה לו הצרעת בראשו:

אתם המיתם. חשדום שעשו להם כשפים:

החיים ותעצר. החי מות עצר, אהרן הצדיק עצר מלאך המות:

נעצרה. נע צרה, שהצרה נעה והלכה לה:

מטהו יפרח. בגימ' משית, שיבחר בו הקב"ה, ונאמר יפרח בימיו צדיק:

ציץ. בגימ' קץ, לעת קץ יהיה כן שיציצו האילנות בכל יום ויתנו פרי בכל יום:

את כל המטות. המטת כתיב חסר, שכל המטות חסרים בערך מטה אהרן:

מטה לוי שבט. ר"ת שלם, שהוא שבט שלם וקדוש:

לקחתי. חלקתי, לקחתים לחלקי:

נתנים. נותנים שיר ושבח להקב"ה:

לך למשחה. ארז"ל כדרך המלכים לאכול בחרדל. וכן למשחה בגימ' זהו דרך מלכים:

לחק. חלק, עוה"ז:

זה זה. ב"פ, בגימ' כ"ד, רמז לכ"ד מתנות כהונה:

כל טהור בביתך יאכל. בגימ' גם אשתך:

כל חלב בינוני נוטל אחד מחמשים כמנין כל, ועין יפה אחד מארבעים, כמנין חלב:

ראשיתם. שאריתם, שיש להם שיריים:

פדה תפדה. ה"פ פדיום כתיב, כנגד ה' סלעים:

אני חלקך. בעה"ז:

ונחלתך. לעה"ב. ד"א אני חלקך. בקדשי מזבח. ונחלתך, בקדשי הגבול:

בני ישראל ולא תחללו. רמז שלא יאמר על בני ישראל שום דבר חלול וצא יתחלל הוא מחמתן, שהרי משה נענש לפי שאמר שמעו נא המורים, וכן אליהו על שאמר כי עזבו בריתך נענש, שאין הקב"ה חפץ אלא בטובתן של ישראל: