שפתי כהן על התורה, במדבר יז:ו

וילונו כל עדת בני ישראל. ולא נתרעמו על בליעתן של קרח דתן ואבירם, אלא על שריפתם של מאתים וחמשים איש, לומר מאחר שהזר הקרב יומת בידי שמים, למה אמרתם וקחו איש מחתתו ותנו בהן אש, ולא אמר להם שיקחו אש מעל המזבח אלא אמר אש סתם, ועוד שרציתם לעשות המבחן בקרח דתן ואבירם, למה הקרבתם לפני ה' חמשים ומאתים מחתות, הי"ל לעשות אות בדבר אחר כגון במטה וזולתו, ולמה היה ע"י קטרת, א"כ אתם גרמתם, וכן ת"א אתון גרמתון. ואמרו את עם ה', לומר שהם צדיקים גמורים, שאם היו רשעים היו נבלעים, ובפרט כששמעו שצוה הקב"ה שיעשה ממחתותיהם ציפוי למזבח, אמרו ודאי אילו היו רשעים היה להם למזכרת עון, אלא הם צדיקים, ואתם גרמתם להם המיתה: