שפתי כהן על התורה, במדבר טז:כז

ודתן ואבירם יצאו נצבים. מאי נצבים, היל"ל ונצבו פתח אהליהם, אלא ארז"ל שהיו מחרפין ומגדפין, זהו נצבים, שאמרו אתם אומרים פן תספו בכל חטאתם, הרי אנו קיימין, כמו אתם נצבים ת"א קיימין, וכן אמרו שהן קיימין אבל משה ואהרן ח"ו יאבדו. ואמר ונשיהם, לומר שנשיהם היו מחרפות ומעיזות פניהם יותר מהם, שעמדו פתח אהליהם והניחו בניהם אחריהם, וכן ארז"ל גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ את תלמידי חכמים יותר משנאת העכו"ם לישראל, ונשיהם יותר מכולם, כי נזדווגו כפי מעשיהם: