שפתי כהן על התורה, במדבר יד:לט

וידבר משה את כל הדברים האלה אל כל ישראל ויתאבלו העם מאד. לפי שאמר להם במדבר הזה יפלו פגריכם שהוא על ערב רב, לזה ויתאבלו העם, לפי שלא נאמר לכל פקודיכם אלא לבני ישראל שנמנו מבן ך' שנה ומעלה, לא לערב רב שלא נמנו, לזה כשאמר להם במדבר הזה יפלו פגריכם נתאבלו, כי חשבו שימותו תיכף כמו שמתו המרגלים, כיון שהשכימו בבקר ומצאו עצמן חיים, אמרו הננו ועלינו, הרי אנו חיים, א"כ נעלה אל המקום אשר אמר ה', שהיא א"י, כי חטאנו, וקשה אם חטאו באיזה זכות יעלו, אלא אמרו אין הקב"ה מחשב השוגג כמזיד, שאם היה מחשב היה לנו למות כמו שמתו המרגלים, אבל הננו כלומר שאנו בחיים אין מחשב לנו השוגג כמזיד, זהו כי חטאנו, חטאנו בשוגג שנפתינו לדברי המרגלים, והחטא שלנו אינו כמו חטא המרגלים, הם חטאו במזיד לזה מתו, ואנו בשוגג, אם כן נעלה, אמר להם משה אתם אומרים שהחטא שלכם הוא בשוגג ועתה אתם מזידים, שהקב"ה אמר לא תעלו ואתם רוצים לעלות, שהקב"ה אמר פנו וסעו המדברה, ואין מזיד גדול מזה, לזה אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם שהם העמלקי והכנעני. כי על כן שבתם מאחרי ה', שאתם עושין במזיד, ואם תאמרו עתה נעלה, ואחר שנעלה ה' הוא רחום ונחם על הרעה ויהיה ה' עמנו, לזה אחר שאמר כי אין ה' בקרבכם, אמר ולא יהיה ה' עמכם: