שפתי כהן על התורה, במדבר יד:כב

כי כל האנשים. כי משמש בד' לשונות דילמא אלא וגו', וכאן היא משמשת בלשון אלא, יאמר אלא האנשים שהם ישראל הרואים את כבודי, שערב רב לא היו רואים שהיו חוצה והענן היה פולטן ולא היה קולטן אם היו רוצים ליכנס, אבל אלו בכל עת שהיו צריכים לגלוי שכינה, מיד וכבוד ה' נראה בענן. ואת אותותי, אתתי כתיב, אפילו שנאמר שלא עשיתי עמהם אלא אות אחת שהיא יציאת מצרים, וזה יחשבו לאות א' בלבד, עכ"ז עשיתי להם במדבר כמה אותות במן ובשליו ובבאר ובענני כבוד. וינסו אותי זה עשר פעמים, אני נסיתי אביהם בעשר נסיונות ועמד בכולן, ונשבעתי לתת לזרעו א"י, והם נסוני עשר פעמים, יצא זה בזה, עשר בעשר. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם, הדבר תלוי בהם, תלוי ועומד. אבל אח"כ אמר חי אני אם לא כאשר דברתם וגו'. אבל מנאצי שהם ערב רב ודאי לא יראוה: