שפתי כהן על התורה, במדבר יד:יז

ועתה יגדל נא כח אדני. איני שואל עליהם שלא תמחם אלא תאריך אפך להם ותמיתם אחד אחד כמנהג כל בני עולם, כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר מבלתי יכולת, ויגדל כח הרחמים שבמדת אדני, שתעשה דין בהם אבל יהיה באריכת זמן, כאשר דברת לי, שאמרת לי שאתה ארך אפים, לזה לא אמר רחום וחנון, שאין כונתו של משה לרחם עליהם. ולא אמר נוצר חסד לאלפים, שאין להם זכות אבות, ואף שאברהם אב לגרים, עכ"ז הם מאסו בארץ ישראל, והקב"ה אמר לזרעך אתן והם אינם רוצים במתנה זו ולא אמר ואמת, שמן האמת הן ראויין להריגה ולאיבוד כאחד, שלא יחטיאו ישראל. ולא אמר וחטאה לפי שהם מזידים ופושעים. ואע"פ שאמר נושא עון ופשע, כבר אמר ונקה לא ינקה, יש עון שיש לו נקוי ויש עון שאין לו נקוי, ועון אלו אין לו נקוי לפי שגרמו להחטיא את ישראל וקבעו בכיה לדורות, זהו פוקד עון אבות על בנים, ועוד נושא עון, שאתה סובל ומאריך עד בא יום פקודתו: