שפתי כהן על התורה, במדבר יב:יא

ויאמר אהרן אל משה בי אדני. אמר לו אתה ידעת דעתם של נשים, בי תלוי הדבר שלא מחיתי בה, בבקשה ממך שלא תשת עלינו חטאת, לא שתחשבהו לחטא ותמחול לנו עליו אלא שלא יזכר כלל וכאילו לא נעשה, כדי שלא ימצא עלינו אחר זמן או בשעת המיתה חטא מחול, אלא שלא יזכר כלל. אשר נואלנו ואשר חטאנו, ב' דברים עשינו, אחד שאמרנו למה נתרחק מהאשה, זו היתה טפשות בנו מאחר ששמענו שאמר ה' שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי, טפשות גדולה היתה, כי ודאי היו שומעים כל מה שנדבר עמו לפי שהיו נביאים, ואשר חטאנו שהשוינו נבואתך לנבואתנו, זה ודאי חטא, אבל אל נא תשיתהו חטאת. אל נא תהי כמת, אילו היתה מתה היה יותר טוב שאין לה צער, אבל זו יש לה צער, וכל יום הולך וגדל הכאב כמת ולא מת: