שפתי כהן על התורה, ויקרא ו:ד

ופשט את בגדיו וגו' והוציא את הדשן. למה היה מוציא אותו חוץ למחנה יקברוהו בעזרה, אם תאמר שהיה מתרבה היה לו ליבלע כמו שאמרו ז"ל על וכלי חרש אשר תבושל בי ישבר אמרו אם כן היה נמלאת העזרה כולה חרשים, אז"ל שהיו מתבלעים בעזרה. אלא סוד הענין הוא שבארבעה יסודות של הבהמה, הרוח היה נעשה ריח ניחוח, ויסוד האש היה נאכל באש שנאמר אשר תאכל האש, ויסוד המים הוא הדם היה נזרק על גבי המזבח, ויסוד העפר שהוא חומר גס של הבהמה היה מוציאו לחוץ ממקום שנבראת, אבל החרסים של כלי החרס הוא רמז על האדם שקורץ מן האדמה שהוא ככלי חרס, לזה היה נבלע בעזרה, רמז על הגלגול כחז"ל, ועל זה רמז קהלת ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו ודייק מלת וממקום שהוא רמז על העזרה, דייק גם כן מלת קבורים ובאו שהוא קברים כתיב חסר, לומר שאינם קבורים ממש, ועל זה רמז במקום אחר מי יודע רוח האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה: