שפתי כהן על התורה, ויקרא כז:לד

אלה המצות. סיום ספר זה, לפי שפסוק זה שפסוק כשסיים התוכחה אמר אלה החקים והמשפטים והתורות, החוקים של קרבנות זה שחיטתן בצפון וזה שחיטתו בדרום, והמשפטים הם דיני העריות, והתורות הוא כמ"ש רבי עקיבא תורת העולה, תורת האשם, תורת החטאת, תורת זבח השלמים, אח"כ אמר ציווי של ערכין מבן עשרים ערך חמשים שקל, מבן חמש שנים ערכך הזכר כך וכך והנקבה כך וכך, מבן חודש ועד בן ה' שנים, וכן מבן ששים, כל זה הוא צווי שיהיה כן, לזה אמר אלה המצות:

ועל דרך הסוד חתם ספר זה במצות לפי שספר זה נקרא ספרא שיש בו ברייתות הרבה יותר משאר ספרים שנקראים ספרי, לפי שספר זה הוא גדול הערך וגדול ברבוי קראוהו ספרא, הספר הידוע. הרי בניהו בן יהוידע ששבחו הנביא שאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא הכה את הארי בתוך הבור ביום השלג (במסכת ברכות) פירש"י ז"ל פסוק זה ופירש שם מ"ש והוא הכה את הארי בתוך הבור ביום השלג אמר דתני ספרא דבי רב ביומא דסתוא, הרי לעלוי גדול מה שא"א לשום אדם לעשות כן שבחו לבניהו בן יהוידע שהיה עושה, א"כ ספר זה הוא גדול הערך, לזה נחתם בשם הוי"ה, החקים הוא היו"ד שהיא עגולה וכמוסה ואין נראה מה שבתוכה כן החוקה אין לה טעם, והמשפטים היא ה' ראשונה דדינין מתערין מינה, והתורות הוא הוא"ו שהיא תורה שבכתב וכלול בה תורה שבע"פ, הרי שם יה"ו, ולפי שה' אחרונה היא עמם באחדות ולא באצילות, לזה הפסיק בפ' ערכין שהערך והמנין הוא בשכינה, לזה חתם בה שהיא נקראת מצוה. והבן:

גימטריאות אם בחקותי תלכו, לומר שילכו בחקותיו של הקב"ה, מה הקב"ה מקשט כלות כו':

אם בחקותי תלכו ואת, ר"ת אבות, שילכו בחוקי האבות:

תשמרו. קרי ביה תישמרו, גם אתם תהיו נשמרים:

ונתנה הארץ יבולה. שהארץ תצמיח מתיה. יבולה, יבלה כתיב, אף ע"פ שבלו יחיו. ועץ השדה. אפי' עמי הארץ שהם כעץ יתן פריו, שנאמר ושפכתי רוחי עליכם ונבאו בניכם ובנותיכם:

והשיג לכם דיש את בציר, כמו שנעשה לאיוב שנאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם וארז"ל הטעימו הקב"ה לאיוב מעין עוה"ב. בציר ובציר ישיג את, ר"ת למפרע איוב:

ואכלתם לחמכם. זו לחמה של תורה שתהיה ההלכה פשוטה ומבוארת, ואכלתם לחמכם בגימ' זו היא תורה:

לשובע וישבתם. ר"ת וס"ת עולם, שישבו בטוחים לעוה"ב:

ונתתי שלום בארץ. השלום שבשמים שנאמר עושה שלום במרומיו יהיה בארץ, שיהיו בני אדם כמלאכים שאין ביניהם לא שנאה ולא קנאה ולא תחרות, ושכבתם ואין מחריד, שישכבו בקבר ואין מחריד, שלא ישכבו חרדים וחררים:

והשבתי חיה רעה. אלו הרשעים שיחרים אותן מן העולם, חיה רעה מן ר"ת חרם, ויעביר חרפתן וגדופן, שישעשע יונק על חר פתן, חר כתיב חרפתן:

וחרב לא תעבור בארצכם, ארז"ל אפילו חרב של שלום, וכן וחרב לא תעבור בגימ' בחרב של שלום עם ג' מלות:

וישן מפני חדש תוציאו, בזמן מלך המשיח יהיו בריה חדשה, מפני חדש, ר"ת וס"ת משיח:

ואם עד אלה. ס"ת מדה, מדה במדה:

ושברתי את גאון עוזכם, אלו הגאונים ותלמידיהם שהן מחזיקים בעוזה של תורה:

והלכתי אף אני בגימ' בתורה, ר"ל בשביל שלא שמרו התורה ודיניה:

נוקמת בגימ' ירושלים, להחריבה:

מטה לחם ואפו עשר, ר"ת למפרע עולם, לומר כל מי שהוא נותן לחם לדל הוא בן עוה"ב:

ולא אריח בריח ניחוחכם, בגימ' תלמידי חכמים אזרה בגוים, בגימ' מרדכי:

אזרה בגוים והריקותי אחריכם, ס"ת בגי' המן:

והרצת. הצרות. שימצאו לאותו הדור צרות רבות ורעות:

והבאתי מורך. מרך כתיב, מכר, שנמכרו לו, ורדף אותם קול עלה נדף, שכתב כתבים שהם כמו עלה נדף שנאמר הרצים יצאו דחופים, נדף דף נ', שנתלה על דף גבוה נ' אמה:

ורודף אין ורדף כתיב בגי' צ"ר, איש צר ואויב המן הרע:

בעון אבותם ימקו. בגימ' יוסף, בעון מכירת יוסף עשרה הרוגי מלכות נהרגו. ימקו, י' מקו:

אז יכנע לבבם הערל, ערל בגימ' יצר ברית ראשונים בגימ' משה ואהרן:

ואם גאול יגאל. זה הקב"ה שגאלם ממצרים ויגאלם לעתיד:

ואם לא יגאל את השדה, שאין ישראל וירושלים נגאלים במהרה, ואם מכר את השדה לאיש אחר, זה נ"נ, לא יגאל עוד ע"י ב"ו אלא ע"י הקב"ה, שנאמר וירא כי אין איש ותושע לי זרועי:

השדה בצאתו ביובל קודש, ס"ת למפרע שלוה, שיהיו ישראל שלוים ושקטים, לאשר קנהו זה אברהם, שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, וכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, באברהם:

אך בכור. ר"ת אב זה אברהם שהוא אב ראשון, שנאמר אב המון גוים:

אך בכור בגימ' זה אברהם. אשר יבכר לה' ר"ת איל, זה יצחק שנפדה באיל:

ד"א אשר יבכר זה יעקב שנטל הבכורה מעשו:

וכל מעשר הארץ. זו א"י שהיא מעשר כל האומות, שהאומות הם ע', וא"י היא ארץ ז' עממין. העשירי, זה אברהם שהוא עשירי לנח:

לא יגאל ולא ימיר, זרעו באומה אחרת לעולם:

אלה המצות אשר צוה, בגימ' אין נביא רשאי לחדש דבר עה"מ:

נשלם ספר ויקרא