שפתי כהן על התורה, ויקרא כו:ל

והכרתי את חמניכם. שהיו מעמידים ע"ז על גביהן, לפי שהם גבוהים נגד החומה כדי שתגן עליהם ותצילם, ויקשה עליהם בהכרתתם יותר מהשמדת הבמות, ויבאו לחבקם ולנשקם, כמ"ש במדרש כשהיה אליהו שוחה על תפוחי רעב, מצא אדם אחד תפוח ומוטל ברעב, אמר לו מאיזו משפחה אתה א"ל ממשפחה פלונית א"ל וכמה נשתיירו מהם א"ל אני לבד, א"ל אם אלמדך דבר אחד ותחיה א"ל הן, א"ל אמור שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אמור כן ותחיה, צווח עליו אמר לו הס כי לא להזכיר בשם ה', לא למדני אבי כן, מה עשה הוציא ע"ז מחיקו והיה מחבקה ומנשקה עד שנבקע ומת ונפל הוא ויראתו לארץ, זהו שאמר ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם, הרי שהיתה חביבה עליו יראתו יותר מגופו, ולזה וגעלה נפשי אתכם. ואין די בחרבן המגדלים והבירניות אלא גם הערים שהיא ירושלים, היא העיר אשר בחרתי בה ונקראת על שמי שנאמר עיר ה' שמה, אל תקרא שמה אלא שמה, ואין אתם עושים ממנה חשבון אלא כאילו היא עירכם, לזה ונתתי את עריכם חרבה, זהו ערי קדשך היו חרבה מדבר שממה, כמו שאמר ה' שמה שהיתה מקודשת בשמו ולזה הרואה אותה קורע כמו שקורעין על ברכת ה':