שפתי כהן על התורה, ויקרא כב:ט

ושמרו את משמרתי. שכל קרבן וקרבן יש לו כוונה באכילתו, כמו שיש נשחטים בצפון ויש נשחטים בדרום, ויש נאכלים בעזרה לפנים מן הקלעים ויש חוץ מן הקלעים, ויש לפנים מן החומה, כן כל אחד יש לו כוונה באכילתו כפי הקבלה שהיתה בידם:

ומתו בו כי יחללוהו, שאינם כמו הזר שהזר הוא בלאו, לזה אמר וכל זר לא יאכל קדש, אמר וכל זר בוא"ו לומר שהוא חוזר לעיל שאמר ומתו בו, אבל הזר הוא בלאו, ולמה הכהן במיתה לפי שאני ה' מקדשם. עוד נבלה וטריפה לומר שמי שאוכל קדשים או חולין בטהרה שלא יזדמנו לידו אכילת נבלה וטרפה כדי שיזכה לאכול מסעודתו של לויתן, כמ"ש רז"ל על פסוק וחלב נבלה וחלב טרפה וגו' ואכול לא תאכלוהו. כל האוכל נבילות וטריפות אינו אוכל מסעודתו של לויתן, זהו לא יאכל לטמאה וגו', וכל זר לא יאכל קדש, כל מי שהזיר והפריש עצמו מעבודתו של הקב"ה לא יאכל קודש שהיא סעודתו של לויתן, שעתיד הקב"ה לעשות לעתיד לבא וכן תושב שעובד להקב"ה כדי שיהיה לו ישוב ושלוה, ושכיר הוא שעובד על מנת לקבל פרס, לא יאכל: