שפתי כהן על התורה, ויקרא כב:כא

ואיש כי יקריב זבח שלמים לה' לפלא. שעשה פלא שהקריב שור שדמיו מרובים או כבש מפוטם פטום פלא, וכן עז מפוטם, לא יתגאה בו אלא תמים יהיה לרצון, שהרצון בו שיהיה תמים, כל מום לא יהיה בו כי קרבן תודה הוא שלמים ג"כ. ואמר דהמע"ה מזמור לתודה הריעו לה', שהוא מלשון שברון מלשון תרועם בשבט ברזל, כי מי שמביא קרבן חטאת או קרבן אשם יודע שעל חטא מביאו ולבו נשבר בקרבו ונפשו מרה עליו, אבל המביא קרבן תודה נפשו זחה עליו לומר שהוא מביא קרבן הודאה, לזה אמר דוד ראוי לו שישבר נפשו, ולמה לפי שקרבן תודה הוא על ארבעה שצריכין להודות שעשה עמהם הקב"ה נס והצילם, והם אינם יודעים אולי נכה להם מזכיותיהם ולא נשאר להם זכות, לזה אמר שישברו לבם ולא יתגאו, ואם באי השלמים בנדר או בנדבה יראה שלא הביא שום דבר כי הכל שלו, שנאמר כי ממך הכל ומידך נתנו לך, וכן אמר אליהוא לאיוב אם צדקת מה תתן לו, כלו' אם חטאת ואתה מביא קרבן על חטאיך מה תתן לו, הכל שלו, משלך אין אתה נותן לו שום דבר, וכן אם אתה מביא קרבן תודה, או מה מידך יקח, אפילו היד אינה שלך, א"כ לא תפלא בקרבן, ותתבאר בו כי הרצון הוא העיקר: