שפתי כהן על התורה, ויקרא יג:כט

ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן. לומר כמו שבחה המכוה ע"י הרהור וחמימות הלב כמ"ש, כן בא הנתק בראש על המחשבה שהיא המוח, ועל המצהיב פנים לחבירו ר"ל שהוא מחניף, זהו ובו שער צהוב, והחנופה היא שוה לגסות הרוח, כדגרסינן פרק זה בורר ואשא עיני וארא שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהן ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים, ואומר אל המלאך אנה מוליכות את האפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער, וא"ר יוחנן משום רשב"י זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל, ועון חנופה היא עון גדול כדאמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר וחנפי לב ישימו אף, ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברים שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין לאומים אלא עוברים שנאמר ולאום מלאום יאמץ, וסבב לחברו לפי שהראה לו פנים ולא הוכיחו כאילו החטיאו ועבר על הוכח תוכיח, ונעשה מדוברי כזב, מלבד שהוא מחריב העולם שמביא אף לעולם, לזה וטמאו הכהן צרעת הראש או הזקן, שהדרת פנים זקן והוא הראה לו פנים לכך תלקה הזקן: