שפתי כהן על התורה, ויקרא יג:יח

ובשר כי יהיה בו שחין ונרפא. ארז"ל בשר כתיב ביה ונרפא אדם לא כתיב ביה ונרפא, כי בשר מורה הכנעה ושפלות, וכן ארז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים עצמו כבשר שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו, אדם או גבר או איש לא נאמר אלא בשר, ואמר בו בעורו, כי קודם באה לעור ואח"כ נכנסה לבשר, אלא אמר בו בעורו, שאפי' נכנסה לפני לפנים אם נתעורר על עצמו ושב מיד וראה עצמו שהוא בשר, בושה סרחון רימה, יוצאת לחוץ לעור ומתרפא זה לא נצרך לבא לכהן כי הוא שב מעצמו:

פרשת ובשר כי יהיה רמז על גלוי, עריות, וכן הוא אומר ודבק באשתו והיו לבשר אחד. ושחין מלשון סוכנת:

ופרשת מכוה היינו שבועת שוא כמו שארז"ל דבר שאין האש מכלה אותו שבועת שוא מכלה אותו:

ופרשת נתק רמז על לשון הרע, ופירוש נתק שנותק אחד מחבירו ואשה מבעלה, ולזה אמר איש או אשה, לומר ששם ריב בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו:

ופרשת שחין רמז על צרות העין, שתמצא בכל השש פרשיות של נגעים אומר והובא אל הכהן וראה הכהן, וכאן אומר ונראה אל הכהן וראה הכהן, לפי שצרות העין אינו דבר שנראה לכל שהיא מדה רעה לפי, שדנין אותו לכף זכות שהוא חס על ממונו שלא יצטרך לבריות, כמו שארז"ל על ויותר יעקב לבדו אל תקרי לבדו אלא לכדו, א"כ אינו נראה לכל, אבל הכהן שהוא מלאך ה' צבאות הוא היה יודע, שרואה ואין מראיה שפל מן העור, שמראה שאינו נמנע מלהשאיל כליו משום צרות העין אלא כדי שלא ישברו ויצטרך לבריות, זהו והנה מראה שפל, שמראה שפלות או שלא יבא לידי שפלות. וראה הכהן ששערה הפך לבן, זה סימן שיבש המעיין כמו שאמר וטמאו הכהן יגלה חרפתו, צרעת היא, מצרות העין הוא שאינו משאיל כליו, בשחי"ן, כשבאים ושואלים ממנו שום דבר יאמר, או שבור הוא או שאול הוא, ואם היא בהמה אומר חולה היא ישנה היא ואין לה כח כדי להשתמש בה אני, והשכינה היא אומרת, נקי הוא ואינו רוצה לטנפו, זהו שחין, שאול, חולה. ישן. נקי. ועל זה נאמר וכילי כליו רעים, כששואלים ממנו שום כלי, אומר רע הוא שבור הוא, חולה הוא לעולם אומר על כליו שהם רעים: