שפתי כהן על התורה, ויקרא י:יב

וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה וגו', רצה משה לנחמם ולעשות להם הבראה כמו שעושים לאבלים וא"א להכניס שם חולין והם אינם רשאים לצאת שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו, לזה אמר להם קחו את המנחה ואכלוה ווו' להאכילם לחם ובשר:

וכתב הרב רבינו בחיי ז"ל, וידבר משה א אהרן ואל אלעזר ואל איתמר, כבר הזכיר למעלה ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו ראשיכם אל תפרעו והיה ראוי שיהיו הפסוקים סמוכים זה לזה כי הכל דברי משה לאהרן ולבניו ומה שהפסיק ביניהם בפרשת יין ושכר, כדי ללמדך דרך ארץ שחייב אדם לנחם אבלים כי אהרן היה מתאבל על בניו ובא הקב"ה לנחם אותו ע"כ. ואולי על זה אמר לו יין ושכר אל תשת, לומר אע"פ שלא נברא היין אלא לנחם בו אבלים שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש אתה אל תשת שלא חל אבלות עליך, שהאבל אסור לו ליכנס לעבוד ואתה נכנסת, זהו בבואכם אל אהל מועד, לומר שאתם נכנסים ואין לכם מונע: