שפתי כהן על התורה, בראשית מב:לה

ויהי הם מריקים שקיהם ויראו את צרורות כספיהם המה ואביהם וייראו. כי משפתח האחד את שקו וראה כספו תיכף יצא לבם ויחרדו, אבל אח"כ אמרו אנו עשרה לקח שמעון נשארנו ט' לקח ט' צרורות, ואחד של שמעון השיב בפי האמתחת, א"כ זאת היא השגגה ששגג בחשבו שלא שלח חמורו של שמעון, ואמרו אולי משגה הוא בדבר זה, אבל כשהלכו אל אביהם וכל אחד ואחד הריק שקו וראו את צרורות כספיהם בפי אמתחותיהם, לא ידעו אם בכוונה מכוונת עשה כן או בשגגה, ולזה אמר המה ואביהם וייראו, ובזה יתורץ קושיא, כי אחר שראו בדרך ויצא לבם למה כשבאו אל אביהם חזר ואמר וייראו, וכי לא היו יודעים, אלא ודאי כמו שאמרנו: