שפתי כהן על התורה, בראשית מ:טו

כי גנב גנבתי וכו'. א"ל לא יעלה בדעתך ששמו אותי על ששכבתי עם אשת אדוני זה א"א לפי שהבועל מצרית ערלתו נמשכת, ואני נולדתי מהול ומעולם לא טמאתי בריתי, וגם פ"ה גימ' מילה לא עשיתי מאומה אין בה שום דופי, ותדע למה אני כאן, כי גנב גנבתי, לפי שהייתי מתגאה על אחי והייתי גונב לב אבי ולב אחי, גנב גנבתי כתיב, וא"ת שזה עון גדול שאין לו כפרה, כבר נתכפר כששמוני אחי בבור שהיה מלא נחשים ועקרבים ואילו היה בי עון היו פוגעים בי אלא ודאי כששמוני בבור נתכפר עוני. ולפי פירוש זה שייך מלת בור, כי לא נזכר עד עתה כי אם בית הסהר ולא בור ואפילו הוא אומר והוצאתני מן הבית הזה לא אמר מן הבור, וכפי פירוש זה לא שם יוסף בטחונו ח"ו בשר המשקים שיצילהו אלא שיסבב לו לצאת לדבר דבורו לפני המלך כמ"ש, עכ"ז נענש אפילו על דבור זה שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה:

או נאמר כי גנב גנבתי, שא"ל שמשלם עון אבות אל חיק בניהם, שבעון שגנב אבי לב לבן גונבתי שאסור לגנוב דעת הבריות אפילו דעתו של עכו"ם. או נאמר כי אם זכרתני היל"ל תזכרני ואמר זכרתני, א"ל אני רואה שזכרתני ע"י חלום וכאלו כבר היתה מה שאני שואל ממך והוא כאשר ייטב לך מיד כשייטב לך תבוא זכירתי. והוא הרשע כפוי טובה לא זכרו לא מיד ולא אחר זמן אילו לא היה חלום של פרעה, והזכירו בלשון בזיון, וזהו וישכחהו ששכח מי הוא שהוא ספר לו כל המאורע באמרו כי גנב גנבתי כו' וכן מי הוא ומה שמו ואפי' שלא ספר שמו מאחר שהוא שרוי עמו שנה תמימה א"א שלא ידע שמו ואינו עבד, והוא שכח שמו, וז"ש את יוסף וישכחהו, שאפילו שמו שכח וקרא אותו עבד שאמר ושם אתנו נער עברי עבד וגו':

גימטריאות שמעו נ"א החלום, נאה ויפה שהיה מיפה ומשבח החלום בפניהם, ולזה וישנאו אותו על חלומותיו ועל דבריו על שהיה מיפה הדברים:

המלך תמלך אם משול תמשל, רמז למלכים ושופטים שיוצאים ממנו, ירבעם ואחאב, ולזה מלך תמלך חסרים שהיו רשעים, אבל השופטים שהם יהושע, וגדעון מושלים ולפי שיהושע היה שמעו בכל הארץ לזה משול מלא:

הנה אחיך רעים בשכם, רמז ירבעם, וזהו רעים חסר שהיה רשע והמליכוהו בשכם, וזהו שאמר איפה הם רעים אי פה הם רעים וחטאים, נסעו מזה אלי ואנוהו ולא הניח עולה לירושלים לעלות, וימצאם בדתן, עשו להם דת חדשה שהפך להם ירבעם הדת והמועדים אחר ע"א:

ויתנכלו. גימ' נשסה הכלבים:

הנה בעל החלמות. החל מות שחשבו להמיתו בכמה מיתות:

וישמע ראובן ויצלהו. חסר שלא היתה הצלה גמורה, ועוד ויצלהו שהיה נצלה מפחדו מהנחשים והעקרבים שהיו בבור:

והנה ארחת ישמעאלים באה, זו גרמה הרוחה והפרנסה לישראל שנמכר למצרים וזן אביו ואחיו, ארחת כמו ארוחתו ארוחת תמיד שהוא לשון פרנסה ישמעאלים ישמע אלהים, שמע אלהים את נאקתם:

מדינים. רמז לעשרה הרוגי מלכות שנעשו בהם דיני דינים:

וישחטו שעיר עזים. ר"ת למפרע עשו, על ידי שרימה אביו בעורות גדיי עזים רמוהו בניו בשעיר עזים:

ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק, ר"ת וישו"ש, רוח הקדש אומרת אע"פ שקרע בגדיו עתיד להיות שמח ושש:

שאלה. כל שאולה האמור בישראל וביואב ובשמעי כולם חסרים, אבל גבי עכו"ם מלא, לומר שאול של ישראל אינו כשאול עכו"ם שאע"פ שישראל חטאו ישראל הם, לכך גבי ישראל חסר:

פת"ח עיני"ם אש"ר, ס"ת רמ"ח גימטריא אברהם, רמז למה שאז"ל הלכה לפתחו של אברהם שכל העינים מתאוים לראותו:

ד"א פתח עינים אשר, ס"ת רמ"ח, העינים הם פתח לרמ"ח איברים שכשרואה דבר ערוה מכניסות העינים חמדה ותאוה ברמ"ח איברים:

ויהי כמשלש חדשים. רמז על נתינת התורה שנתנה בחודש הג':

זנתה תמר כלתך. רמז על ישראל שיעשו עגל:

הוציאוה. ראויה לעונשים:

והיא שלחה אל חמיה, שלחה כ"י למשה שיתפלל עליהם:

לאיש אשר אלה לו, להקב"ה שנקרא איש, אנכי הרה, כמו הרה שמשוקקת לבעלה:

הכר נא למי החותמת, אלו המצות שהם חתומים בהם כמו מילה ותפילין ופאת הראש ופאת הזקן, והפתילים זו מצות ציצית, והמטה זו תורה שנדרשת במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, ויאמר צדקה ממני וינחם ה' על הרעה:

והנה תאומים. רמז על המלך וכהן:

ותקשור על ידו שני, רמז על לבושי כהונה שהם תולעת שני:

פר"ץ גימ' ז"ה משי"ח, שעושה פרצות בעכו"ם, וסמיך ליה ויוסף הורד, רמז על משיח בן יוסף שעתיד ליהרג:

ספרו נא. ר"ת נ"ס, נס נעשה לי:

שריגים. ג' ישרי"ם, שלשה אבות העולם:

הס"ל, בגימ' המן, שגם המן נתלה: