שפתי כהן על התורה, בראשית יב:ח

ויעתק משם ההרה. כל זה להודיעך חבתו שאע"פ שהוא מקום שהלוכו קשה שיש בהם אבנים ומכשולות והבהמה מחלקת שם עכ"ז לא נמנע מלהלוך שם, ובנה שם מזבח וקרא בשם ה' אעפ"י שהוא מקום שאין בו הכנה:

ויט אהלה כל מקום שהיה הולך היה קודם כל מכין מקום הלמוד וביתה מדרש וה"א וילך למסעיו וכו' אשר היה שם אהלה בתחלה שכל מקום שהיה הולך קודם כל היה מטה אהל שבו לומדים, וכן עשו שאר האבות, יצחק נאמר בו ויביאה האהלה, יעקב נאמר ויבא. באהל יעקב ובאהל לאה וכו' משמע שהיה לו אהל לבדו לת"ת, ומהם למדו ישראל במדבר, ועל זה אמר בלעם מה טובו אהליך, הם אהלי התורה שהיה להם מקום מוכן להשתמש בקדושה ולא היו משתמשין בו חול:

ובמדרש ויקרא כאדם המחזיק את התקרה שלא תפול, לפי שעל אברהם היה העולם עומד שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם והחזיק בה שלא תפול במלחמות העי שלא יפלו בניו, ולזה בנה מזבח. ובמדרש ג' מזבחות בנה, אחד לבשורת הארץ ואחד לקניינה, ואחד שלא יפלו בניו בעי הה"ד ויקרע יהושע שמלותיו וכו' וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם, התחילו מזכירים זכות אבות זכותו של אברהם שנאמר בו ואנכי עפר ואפר: