שפתי כהן על התורה, בראשית א:כו

נעשה אדם. אז"ל נמלך בנשמותיהן של צדיקים, וההמלכה היתה לפי שהן יוצאין מחלציו של אדם והם מתים כמיתתו ויהיה להם תרעומת על הקב"ה לומר למה בראם, ויש לעולם צורך בבריאתם כדי להנהיג דורם ולהעמידו בזכותם ולכפר על הדור במיתתם, וכדי שלא יהא להם תרעומת נמלך בהם, לז"א התנא על כרחך אתה נולד וע"כ אתה חי וע"כ אתה מת וכו. ולזה רמז הכתוב שאמר ויפח באפיו, לא אמר בחוטמו ואמר באפיו בלשון רבים רמז על ד' על כרחך שאמר התנא, באפיו לשון על אפו ועל חמתו, באפיו בגי מאה חסר אחת, האחת היא הבחירה שהיא ביד האדם. עוד יכולין לומר האחת היא הערלה שהשלמתה ע"י ב"ו כדי שיהיה לו שייכות עם הקב"ה כמ"ש על פסוק ויכלו, ועל כרח"ך גימ' רמ"ח מלמד שהקב"ה גזר על הנשמה שתתישב בכל אבר ואבר מרמ"ח איברי האדם, זהו ע"כ אתה נוצר וע"כ אתה נולד וע"כ אתה חי, ובשעת מיתה לאחר שנזדווגה עם איברי האדם מוציאה מרמ"ח איבריו זהו ע"כ אתה מת:

עוד היתה ההמלכה שאם היתה בריאת האדם ע"י הקב"ה לבד היה רוחני בתכלית הרוחניות שכל פשוט בלא שום הרכבה ולא היתה כוונתו אלא שיהיה בעל בחירה ורצון לזה היתה ההמלכה בנשמותיהם של צדיקים שיהיה כמותם בעל בחירה ורצון: