שפתי כהן על התורה, שמות ו:יד

ובזוהר א"ר יוסי אמאי סמיך הכא אלה ראשי בית אבותם אלא א"ל קב"ה דברו לון לישראל בנחת דאע"ג דאינון יתבי בפולחנא קשיא מלכין בני מלכין אינון, אלה ראשי בית אבותם אלין דאת חמי רישי בית אבהן אינון. א"ר חייא דכלהו לא שקרו בנימוסיהן ולא אתערבו בעמא אחרא אלין אינון דקיימו בדוכתייהו ולא שקרו לאתערבא בהו במצראי:

או נאמר שאמר אלה ראשי, שאמר הקב"ה למשה כל אחד ואחד מישראל הוא חביב עלי והוא רב. ראשי בית, ר"ת רב, אפילו שיראה לך שראובן אינו ראוי לגאולה שיעקב לא כיון בלאה אלא ברחל, ועוד שעשה מעשה של בלהה בכור ישראל הוא ראש, וכן שמעון אע"פ שיוצא ממנו זמרי שאינו ראוי לגאולה כבר נולד לוי שיוצא ממנו פינחס ומעלה מזור למכתו, ולזה נזכר כאן פינחס אע"פ שלא נולד, וכן אז"ל שמע ה' כי שנואה אנכי אמרה לאה ראה הקב"ה ששנאוי יוצא משמעון ויתן לי גם את זה, שהוא לוי שיוצא ממנו פינחס שמכפר על בני ישראל, לזה נתיחסו אלו הג' ראובן שמעון לוי: