שפתי כהן על התורה, שמות ה:כב

וישב משה אל ה' וגו' ויאמר אדני וגו'. אמר אני אמרתי בי אדני שלח נא, כלו' אם ע"י מדת הדין הרפה שלח נא ועל ידי כן קבלתי השליחות, אבל עתה שהרעות ואתה מתנהג עמהם במה"ד הקשה למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שאמרתי כה אמר ה' אלהי ישראל חרה אפו, לפי שאמרתי ששמך נקרא עלינו והכביד עולו ולא די עולו אלא עול שאר העם שאמר לכו עבדו, לשאר העם, א"כ יש כאן שתי הצלות מן פרעה ומן שאר העם ולא הצלת שום אחד מהם, זהו והצל לא הצלת. אמר לו עתה תראה הב' הצלות, האחד ביד חזקה ישלחם מעולו, וביד חזקה יגרשם מעול עמו שנאמר ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם, ולזה ב"פ אחת לו ואחת לשאר עמו, ולא ביד גדולה אלא ביד חזקה כדי שיחזק לבו וירדוף אחרי בני ישראל אחר ששלחה. אבל המכות של הים היתה ביד הגדולה כדי להציל בה ישראל, כי הקב"ה עושה דבר והפכו בבת אחת שנאמר ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, לז"א הקב"ה למשה בתחילה ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה, כי אפילו שיתן רשות להלוך ביד חזקה, יתחרט וירדוף אחריהם ולא יגמר שלוחם אלא ביד הגדולה, היא שעשה המכות על הים אז נשלם שלוחם שנאמר לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם:

גימטריאות ובני ישראל פרו, גימ' שש בכרס אחד. פתום פתם כתיב שפתה אותם בבנין, שמה שהיו בונין ביום היה נבלע בלילה והיה מפתה ואומר לחזור ולבנות:

וילדו. ו' ילדו היינו ששה בכרס אחד:

ותרא אותו כי טוב הוא. ראתה שעתיד לקבל התורה שנקראת טוב שנאמר טוב לי תורת פיך, ונאמר כי לקח טוב:

מה יעשה לו. ר"ת מיל שעמדה רחוק מיל:

ונערותיה הלכת כתיב. הלך ת' גימ' הנשמה, דאין הליכה אלא מיתה שנאמר הנה אנכי הולך למות. עוד הלכת, שמתו כולן ונשארה אחת נשאת הילד ולזה הלכת כתיב:

מילדי העברים זה. עבר ים, שעתיד זה לקרוע להם הים ולהעבירם בתוכו, ולומר זה אלי, ד"א זה, שקול זה כנגד ז"ה שבטים, זהו מילדי העברים שהם השבטים יותר מהם הוא זה, כמשאז"ל שקול משה כנגד כל ישראל:

העלמה. שהעלימה הדברים שלא אמרה שהיא אם הילד:

שני אנשים. בגימ' אלו דתן ואבירם:

ויאמר מי שמך לאיש, ר"ת משל, להיות מושל עלינו:

ויירא משה ויאמר אכן, ס"ת אהרן, משה אמר לאהרן:

אכן נודע הדבר. ס"ת נער שמא נער הגיד לו:

צפרה. גימ' למשה, שהיא בת זוגו, כשראה שפרצה דאביה ונטהרה מגלולי אביה לקחה משה, שכן נאמר כל צפור טהורה תאכלו, ואין אכילה אלא אשה שנאמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל:

את נאקתם. נאק תם, שיעקב שנקרא איש תם היה נואק ומלמד עליהם סניגוריא לפי שהוא נצטער בגידול בנים יותר מהאבות, זהו וירא אלהים את, ס"ת אמת, שראה ליעקב שנקרא אמת שנאמר תתן אמת ליעקב:

וינהג את הצאן אחר המדבר, רמז שעתיד להנהיג את ישראל שנקראו צאן במדבר:

הסנה. ה"פ כתיב סנה בפ' שכל העוסק בה' חומשי תורה ניצול מגהינם, וזהו והסנה איננו אוכל:

וארד להצילו מיד. ס"ת דוד, או דודו יגאלנו, והקב"ה נקרא דוד שנאמר זה דודי:

זבת חלב ודבש. ס"ת למפרע שבת שצריך לענג השבת ולאכול בו מעדנים, ולפי שעדיין לא ניתן להם בא בס"ת למפרע:

וגם ראיתי את הלחץ, ס"ת מיתה שהיה פרעה הורג הילדים ורוחץ בדמיהם:

ואוציא את עמי. ס"ת אתי. כב"י אני בכלל, אתי מלבנון כלה:

זה שמי לעלם כתיב, וזה זכרי לדר דר כתיב, הם הרשעים שהם קוץ ודרדר, ר"ל לצדיקים נעלם מהם העונשים והמיתות, אבל לרשעים זה זכרי הזכיר להם כדי שישובו, ועוד לעלם מן הרשעים שמי שהוא שם המפורש כדי שלא יזכירוהו וישתמשו בו:

ואחרי כן ישלח אתכם, ס"ת ינחם, שעתיד אחר שישלח אתכם להתנחם ולרדוף אחריכם, שנאמר ויהפך, לבב, פרעה וירדוף אחרי בני ישראל:

והיה כי תלכון לא תלכון, רמז להם כשילכו ויעלו ממצרים לא ילכו ברגליהם אלא בענני כבוד שיהיו נושאים אותם, שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים, זהו והיה כי תלכון לא תלכון:

כי מת"ו, גימ' ירדו מנכסיהם ע"ה. מתו כל האנשים ר"ת מכה, מכה של עוני בא להם:

וירכיבם על החמור. הוא חמורו של אברהם, שכן חמר גימ' אברהם, ר"ל סמך על זכות אברהם שא"ל הקב"ה אנכי אלהי אביך אלהי אברהם. הוא החמר של משיח, שכן ע"ל החמו"ר גימ' משיח ע"ה:

המופתים. המפתים כתיב, שהיו המכות מפתות אותם שהיו הולכות ובאות:

למולות לשון רבים. מילה ופריעה:

למולות. גימ' הן מילה ופריעה ע"ה:

מי ה', פתח במי וסיים בים הפך מ"י. שנפל בים שנאמר מרכבות פרעה וגו':

עלינו נלכה נא. ר"ת ענן, רמז לו שילכו לא הליכה ממש אלא בענן:

למה משה ואהרן תפריעו, ר"ת מות שחייבים מיתה:

אותם ברע לאמר. ר"ת אבל, שהיו מתאבלים ומצטערים, ונחמם בסוף: