שפתי כהן על התורה, שמות לה:ה

כל נדיב לבו. אמר לבו לבו ב"פ, אחד לישראל ואחד להקב"ה, שהם נקראים לב והקב"ה נקרא לב, שנאמר צור לבבי וגו', שהם סוד הלולב שהלולב עולים ב' זה עם זה פנים בפנים שהם אדוקים ודבקים זה עם זה כן ישראל והקב"ה, ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו', ולא ערב רב שהם קליפה, וכן קחו מאתכם וגו' עם ב' מלות גי' חוץ מערב רב:

כל נדיב לב יביאה, הוא בעצמו ולא ע"י שליח להראות הנדיבות והזריזות בעבודתו ית', וגם כדי שיהיה לו הנדיבות בטבע לפי שהוא בן אברהם אבינו שהיה לו הנדיבות בטבע, ולזה נקראו בת נדיב, ולזה הזהב שהוא יותר חשוב קודם. ועוד להראות חבתו יביא הוא בעצמו ולא על ידי שליח, ולזה יביאה מוטעם, והאריך ואמר יביאה ולא אמר יביא, יביאה בגימ' בחיבה ע"ה, כי עיקר העבודה הוא בשמחה, וכה"א תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה, כי זה היא הקפידא, וכן כל נדיב לבו יביאה בגימ' קפ"ד, דופק על דלתי הרחמים ומעורר בי החיבה כשמביאה בחיבה ובשמחה, חיבה בגימ' כה והבן, ואמר את תרומת ה', קודם אמר קחו מאתכם תרומה לה' ואחר שהפרישה נקרא תרומת ה':

עוד התחיל בזהב. להודיע שישראל לא היו בעשיית העגל ותועבה יבחר בהם, ממה שעשו התועבה שהוא העגל שנעשה מזהב, בחר בהם וצוה להביאם ראשונה, כמו שאמר במדרש משל למטרונא שיצא עליה שם רע מגדולי המלכות בדק המלך ולא מצא ממש בדברים מה עשה עשה סעודה והושיבו בראש להורות שבדק אחריו ולא מצא ממש, לזה צוה להושיבו ראשונה, וכה"א ארפא משובתם שהוא העגל שעשו, אוהבם נדבה, בנדבה שעשו נרפאו ונאהבו:

ובזוהר קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה, ת"ח בשעתא דבר נש שוי רעותיה לגבי פולחנא דמריה ההוא רעותא סליק בקדמיתא על לבא דאיהו קיימא ויסודא דכל גופא לבתר סליק ההוא רעותא בכל שייפי גופא ורעותא וכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחברין כחדא ואינון משכין עלייהו זוהרא דשכינתא לדיירא עמהון, וההוא בר נש איהו חולקא דקוב"ה הוי כד"א קחו מאתכם תרומה, מאתכם הוה אמשכתא לקבלא עלייהו ההוא תרומה למהוי חולקא לה', ואי תימא דלאו ברשותא דבר נש קיימא מלה, ת"ח מה כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' כל נדיב לבו, ודאי מאן דאתרעי לביה ימשיך לה לשכינתא לגביה הה"ד יביאה יביא ה' אע"ג דאיהי באסתלקותא לעילא יביאה מאתר עילאה לאמשכא לדיירא עמיה ע"כ. א"כ כל נדיב לבו יביאה, יביא הנדיבות אחר שהביאו ללב שהוא המלך ימשכנו לשאר איברי הגוף ויביא ה' שהיא שכינתא, כי אין השכינה שורה במקום רוע לב ורע עין, ולזה באבות פרק ב' בחמשה תלמידים שהיו לר' יוחנן בן זכאי כשאמר להם צאו וראו איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם וכל אחד ואחד אמר דבר א' אמר רבי אלעזר בן ערך שהוא מכריע את כולם לב טוב ואמר רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם לפי שהכל תלוי בלב, כמו שאמר להם צאו וראו איזו הדרך שיתרחק ממנה האדם כל אחד אמר דבר אחד ורבי אלעזר אמר לב רע, ואמר ג"כ שבכלל דבריו דבריכם לפי שהכל תלוי בלב, וכמו שאמר בזוהר ההוא רעותא סליק ללבא בקדמיתא ובתר סליק לשייפי דגופא: