שפתי כהן על התורה, שמות כג:כה

עוד וברך את לחמך ואת מימיך, לומר כמו שאמרו ז"ל על פסוק ואכלתם לחמכם לשובע אם אוכל קמעא מתברך במעיו, כן אמר כאן וברך את לחמך ואת מימיך, לומר שאפילו אין לך כי אם לחם אחד ישלח בו ברכה כמו שהיה בכד הקמח שהיה בה מלא כף קמח, ונאמר כה אמר ה' אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה, ויהיו המאכלים והמים בריאים וטובים ולא יולידו שום חולי וגם האויר יהיה זך, לזה אמר לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, למה לפי שמספר ימיך אמלא ומי שאין לו בנים חשוב כמת לזה לא תהיה משכלה ועקרה ולא מחלה כי חיים של צער אינם חיים:

עוד ועבדתם את ה' אלהיכם וגו'. יאמר לפי ז"ל על והסירותי מחלה מקרבך תניא מחלה זו מרה. ולמה נקרא שמה מחלה שפ"ג חולאים תלוים בה, מחלה בגימ' הכי הוי פ"ג, וכולן פת במלח בשחרית וקיתון של מים מבטלתן. ואמרי אנשי שתין רהטי רהטו לגברא דמצפרא כריך ולא מטו ליה. אם כן יאמר ועבדתם את ה' אלהיכם, אם אתה תשכים לעבודתו יתברך ולתפלה אפילו שפת של שחרית וקיתון של מים לא אכלת שחרית ונתאחרה, עכ"ז הקב"ה יברך לחמך ומימיך שבאיזה זמן שתאכלנה יבטל הפ"ג חולאים שתלויים במרה למה כי אני ה' רופאך:

עוד אמר ועבדתם את ה' אלהיכם. ואח"כ וברך לומר שלא יאכל אדם קודם שיתפלל שלא יהיה מאותם שנאמר עליהם ואותי השלכת אחרי גווך:

עוד והסירותי מחלה, לומר שלא יאכל בבקר, שאמרו חכמי הטבע שאכילה בבקר היא מזקת לגוף, וכן אמרו חז"ל בד' שעות מאכל כל אדם, לזה אמר תקדים העבודה שהיא התפלה, וגם למוד התורה היא מכלל שילמוד קודם שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו אחר ששבע נפשו מאכיל הגוף וביני ביני יהיה עת האכילה שאינה מזקת, זהו והסירותי מחלה: