שפתי כהן על התורה, דברים ט:טו

ואפן וארד מן ההר, שסכנתי בעצמי כי בעלייתי עליתי בענן, ובירידה וארד ירדתי אני בעצמי, ולא עוד אלא וההר בוער באש, ולא עוד אלא ששתי הלוחות בידי ואני מפחד עליהם שלא יפלו. וארא והנה חטאתם לה' עשיתם לכם עגל מסכה, אפילו שלא השתחויתם לו ולא עבדתם אותו עם כל זה עשיתם עון גדול, למה, לפי שעדיין לא יש מצויו של ע"א כי אם ארבעים יום וסרתם מהר, כמו שאז"ל עלובה כלה שזינתה בתוך חופתה. מן הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם שאמר לא תעשה לך פסל וגו':