שפתי כהן על התורה, דברים ח:ד

לא בלתה מעליך. לא סרה לעולם שאפילו בעת שהיו צריכין כבוס וגיהוץ היו ענני כבוד מכבסים ומגהצים אותם בעודם עליהם, ואמר שמלתך לומר שלעולם היא כמדתך שהיו גדלים עמהם. עוד מעליך, ממה שעליך שהיו מוקפין ענני כבוד לזה לא בלתה:

ורגלך לא בצקה. פירש"י ז"ל לא נפחה כבצק. ולא נהירא שהם לא היו הולכים שענני כבוד היו מוליכין אותם, ונראה כמתרם שאמר ומסחנך לא יחפו שמעולם לא סרו המנעלים מעל רגליהם, כמו השמלה. עוד מעליך ממה שעליך שהוא הקב"ה שהוא המלביש והמנעיל שנאמר ואלבשך רקמה ואנעלך תחש, ואלבישך ואנעלך דייקא, רקמ"ה בגימ' השם, הוא מלביש הוא מנעיל. תחש באתב"ש אס"ב עם ג' אותיות ה"ס, והבן מי המלביש ומי המנעיל:

עוד שמלתך לא בלתה, רמז להם על גופם שלא יבלו כמו שאמרו פרק המוכר את הספינה בגמרא בבא בתרא באותו מעשה דההוא טייעא שאמר ליה תא ואחוי לך מתי מדבר אמר חזינהו דדמו כמאן דמבסמי, פירוש כמו שכורים: