שפתי כהן על התורה, דברים ז:ז

לא מרובכם מכל העמים, שמא יעלה בדעתך לומר שמרבוי שבכם חשק לפי שברוב עם הדרת מלך, לזה אמר לא מרובכם, שמא תאמר הרי מצינו שהקב"ה חס על הרבוי שכן אמר בנינוה ואני לא אחוס על נינוה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא, לזה חמר כאן לא מרובכם, יש ג' דברים אחת שאתם ממעיטים עצמיכם, כמו שאז"ל במדרש לא מרובכם לא מחמת שאתם מתגאים בעצמיכם אלא מחמת שאתם ממעיטים ומשפילים עצמכם לפני כענין שכתוב שבשפלנו זכר לנו, אמר הקב"ה בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעיטים עצמיכם, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר, נתתי גדולה למשה ואהרן אמרו ונחנו מה, נתתי גדולה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש, אבל אומות העכו"ם אינם כך נתתי גדולה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר, נתתי גדולה לפרעה אמר מי ה', נתתי גדולה לסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות וגו' נבוכד נצר אמר אעלה על במתי עב, חירם מלך צור אמר מושב אלהים ישבתי, ולזה אמר לא מרובכם גו' נא משום רבוי, והשנית כי מאהבת ה' אתכם, והג' ומשמרו את השבועה: