שפתי כהן על התורה, דברים ה:יז

לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב וכו', אמר ולא בתוספת ווי"ן, ובדברות ראשונות לא נאמר בהם ולא בוא"ו וכאן אמר בתוספת ווי"ן, לפי שבדברות הראשונות נאמרו כולם מפי הגבורה בדבור אחד מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע, לזה לא נאמר ולא בתוספת וא"ו, אבל כאן הוא דבור משה שהוא בשר ודם אינו יכול לדבר אם לא יתן פיסוק וריוח לדבריו, לכך באו הווי"ן בסיפור דבריו ולא ולא וגו':

ובזוהר אמר ליה רב יוסי אמאי לא כתיב ולא תרצח כהני אחריני, א"ל בגין דרגא דדיינא בגבורה תליא ולא באתר דרחמי ובגין דבעין ה' ווי"ן איתוסף וא"ו ולא תתאוה דהא בלא תרצח לא בעי למשרי וי"ו ואיתוסף הכא ע"כ. ומה שאמר בגין דבעיין ה' ווי"ן הוא מפני שמשנה תורה מפי עצמו אמרו, ופי' מפי עצמו הוא פי ה' שהיא ה' אחרונה, והבן היכן רומז פי והיכן רומז עצמו, ובזה תבין ה' ווי"ן. וכאן אמר לא תתאוה ובדברות ראשונות לא אמר, לפי שעמדו על הר סיני ופסקה זוהמת החמדה של ונחמד העץ להשכיל לזה לא תחמוד כלו' לא יש חמדה שכבר פסקה הזוהמא, ופי' לא תחמוד אשת רעך כמו שעשתה אשת רעך שהיא חוה, ולזה על לא תחמוד בדברות ראשונות שני גרישין ועל לא תחמוד כאן טרחא. לומר שלא תחמוד אינו חוזר לאשת רעך אלא לא תחמוד סתם כמו שעשת אשת רעך אבל אחר שהאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה ויבכו גם בני ישראל והמשיכו עליהן גם כן הזוהמא לזה הוצרך משה לפסקן ואמר לא תחמוד ולא תתאוה, וכאן אמר שדהו ובראשונות לא אמר לפי ששם היו במדבר ולא היה להם לא שדות ולא כרמים אבל כאן הם נכנסים לארץ: