שפתי כהן על התורה, דברים לא:א

וילך וי שהלך משה וי דבר, וי על דבורו ועל דברו של הדור, הדברים ג' דברים (הדל"ת בפת"ח) היו להם לישראל, משה אהרן ומרים, הבאר היה בזכות מרים, מתה פסק מהם הבאר שנאמר ותמת מרים ואין מים, וחזר בזכות משה, מת אהרן נטלו ענני כבוד, שנאמר ויראו כל העדה אל תקרי ויראו אלא ויראו (בציר"י) וחזרו בזכות משה, מת משה פסקו כולם וכאילו מתו כולם כאחד, כמ"ש על פסוק ואכחיד ג' הרועים בירח אחד, וכי בירח אחד מתו והלא בעשרה בניסן מתה מרים ואהרן בראש חודש אב ומשה בז' באדר, אלא לומר לך כיון שמת משה כאילו מתו כולם, זהו שאמר את הדברים, כאילו אמר הדברים (בפת"ח הדל"ת):

ועל דרך הפשט וילך משה, שהלך הוא בעצמו ולא קבצם על ידי שליח, להראות ענותנותו של משה, שאע"פ שנטלה ממנו השררה ונכנס יהושע במקומו עם כל זה הוא מצוה להם שיקבלוהו ותהיה מוראו עליהם כאילו הוא חי, ולומר להם שלא בשבילם הוא מת ואינם כדאים להנהיגם עוד, אלא כדאים וראויים הם אלא שלא נשאר לו עוד חיים, כמו שארז"ל על פסוק בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו', היום מלאו ימי ושנותי, בז' באדר נולדתי בז' באדר אני מת, א"כ מכם החסרון והרי יהושע במקומי שאינכם בלא דבר ומנהיג, והמנהיג העיקרי שהוא הקב"ה הוא עמכם, זהו אומרו ה' אלהיך הוא עובר לפניך, וכמו שהיה עמי יהיה עם יהושע. ועוד ללמדנו שאע"פ שהוא לוקה על ידיהם אין בלבו עליהן אלא אפי' קטן שבהם הוא חשוב בעיניו כגדול וכבן היחס והשררה, זהו אל כל ישראל. כל זה הוא ללמד לישראל טורח המצות, שכל מה שעושה אותה בטורח והיה יכול לעשותה בריוח יש לו יותר שכר, וארז"ל לפום צערא אגרא, ולהודיעם שכר פסיעות, אע"פ שהיו מזורזים שנאמר וילכו ויעשו: