שפתי כהן על התורה, דברים כט:ז

ונקח את כל ארצם ונתנה לראובני. יש לשאול משה רבינו אדון הנביאים ידע שיגלו בראש גולים, כמו שארז"ל שארבעים שנה קודם גלות ירושלים גלו בני ראובן, איך לא מנען והתשובה היא לומר להם לישראל שלעתיד לבא ינחלו כל העולם ויחשבו כבן יורש אביו, שעתה הם חשובים כבת שיורשת עשור נכסים שהיא ארץ ז' עממין, וכדי לאמת להם דבר זה נתן להם מעבר לירדן שהיא חוצה לארץ, לראובני ולגדי וחצי שבט מנשה שנתחברו עמהם, וכבר אמרתי שהיתה כוונה אלהית שהוליכם במדבר ארבעים שנה וסבבו אדום עמון ומואב כדי שכל מקום שיגלו שימצאו מנוח הואיל ודשו רגלם באותם מקומות עם השכינה ועם המשכן ועם משה והזקנים, וגם כדי להודיעם שיש להם חזקה בכל העולם:

גימטריאות וישבת בה, ב"ה שנים כבשו, וב"ה שנים חלקו, וב"ה ארצות לקחו, וב"ה עמים הרגו:

לגוי גדול ועצום. ג', כנגד כהנים לוים וישראלים:

השקיפה ממעון. השקיפ"ה שנים משמים לארץ:

אבנים שלמות של מות, מי שממית ומצער עצמו עליה. את מזבח, כאלו זובח עצמו על התורה. עליו עולות, האיש שעושה כן כאלו הקריב קרבן עולות, וזהו ושמחת, שמחו"ת, שובע שמחות:

קול רם. הקב"ה שהוא רם ונשא קולו מסכים עמהם:

גבול רעהו. ר"ת ג"ר אפילו גבולו של גר:

ארור שוכב עם (כל) בהמה, ר"ת בגי' ר"ת בלעם שכב עם אתונו, והוא בארור, כל לרבות עופות:

י"ב ארור כנגד י"ב שבטים שלא יעברו את התורה, וכן היו אומרים י"ב ברוך כנגדם:

לו לעם. לעול"ם ולעולמי עולמים:

למעלה. בגימ' ג"ן עדן עם המלות, ומכלל הן אתה שומע לאו:

שורך טבוח. זה משיח בן יוסף יהרג, וכן שורך טבוח לעיניך, בגימ' משיח אפרים חמורך גזול מלפניך, משיח בן דוד נגלה ונסתר כאילו הוא גזול:

על הברכים ועל השוקים, על הגדולים ועל הקטנים:

מכף רגלך ועד קדקדך, מהקטנים ועד הגדולים:

הגר אשר בקרבך. זה עובדיה גר אדומי והיה בבית אחאב והיה צדיק והוא עלה לעוה"ב, ואתה תרד מטה. מטה זה אחאב שאין לו חלק לעוה"ב. מט"ה מט"ה בגימ' גהינ"ם:

לא נסתה כף רגלה הצג, זו מרתה בת ביתוס. לא נסתה כף בגימ' מרת"ה:

כל חלי וכל מכה, ס"ת ליל"ה, החלאים כבדים בלילה:

להאביד אתכם נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה כמנין להאבי"ד:

לא בלו שלמותיכם. אפי' שלמות של מתיכם: