שפתי כהן על התורה, דברים כה:יז

זכור את אשר עשה לך עמלק, נסמכה פרשה זו לפרשת משקלות, לומר שלא תעשה כעמלק שהיה לו איפה ואיפה, כמו שאז"ל משל לשני אחים שהיה חוב על אביהן ומת כשבאו לפרוע חוב אביהן אמר האחד שאינו אחיו וכשבא ליטול הירושה אמר שהוא אחיו, כן עשה עמלק הרשע בענין פרעון חוב הגרות שנאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך נחבא והלך לו ובשעת ירושת הארץ עשה עצמו מזרעו של אברהם ובא ליקח לו חלק בארץ, זהו בצאתכם ממצרים, אחר פרעון חוב הגרות, לזה סמך כי תועבת ה' כל עשה עול, זכור את אשר עשה לך עמלק:

ובמדרש זכור את אשר עשה לך עמלק, מה כתיב לעיל כי תועבת ה' וגו' משל לרוצח וכו', הוקשה להם ז"ל מאחר שבתחלת הפרשה עד כאן הם כולם מצות עשה למה הפסיק בלא יהיה לך, והפסיק ואמר אבן שלמה וצדק שהיא מצות עשה, וחזר ואמר כי תועבת שהוא טעם ללא יהיה לך, לזה אמר משל לרוצח שהוא עמלק שנתפס, פירוש שבאה פרשתו שהיא ג"כ מצות עשה וצריך לכתבה במשנה תורה, לזה אמר אבן שלמה שהיא מצות עשה והפסיק בפסוק כי תועבת ה' כדי לדבק רשע לרשע. ובפסיקתא דורש הסמיכות בענין אחר, ז"ל, ר' תנחומא, פתח מאזני מרמה תועבת ה' ע"ש:

עוד במדרש זכור, אמרו ישראל עד שאתה אומר לנו זכור אתה שאין שכחה לפני כסא כבודך זכור ה' לבני אדום, וכל כך למה לפי שבא בכח זקנו עשו שבירכו אביו ואמר לו והיה כאשר תריד, כתרגומו, וכן היה שבא ברפידים כשרפו ידיהם מן התורה, זהו אשר קרך, שפגע בך בלא עת רצון, ויזנב בך כל הנחשים אחריך, ארז"ל זה שבטו של דן שפלטן הענן שהיו עובדי ע"ז, א"כ אשר קרך אשר הקירך בפני האומות, משל לאמבטי רותחת שלא היתה בריה יכולה לירד לתוכה ובא בן בליעל וקפץ לתוכה, אע"פ שנכוה הקירה בפני אחרים, כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היתה אימתם על כל האומות שנאמר שמעו עמים ירגזון וגו' אז נבהלו אלופי אדום וגו' תפול עליהם אימתה ופחד, וכיון שנזדווג עמלק להם אע"פ שנטל את שלו מתחת ידיהם הקירן בפני האומות, וכל כך למה לפי שבא בשעה שאתה עיף ויגע, עיף מהתורה ויגע מהמצות, לפי שהיו אוכלין המן והיה נבלע באיברים ולא היה נותן בהם כח אלא על ידי עסק התורה וכשרפו ידיהם מהתורה מצאו עצמן עיפים ויגעים, ולא ירא אלהים, חוזר על ישראל שלא היה בהם יראת ה', ולזה כבדו ידיו של משה שנאמר וידי משה כבדים, שאלמלא היו עוסקין בתורה לא היה יכול להם שנאמר וקוי ה' יחליפו כח וגו' א"כ אתה עיף אבל הוא אינו עיף שנאמר כי לא מועף לאשר מוצק לה, א"ר יוחנן כל המציק לישראל אינו עיף, ובפרט שבא בכח אביו, בכח אותה בכיה שבכה שנאמר וישא את קולו ויבך, וארז"ל אין בן דוד בא עד שימחו אותם דמעות שנאמר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, וארז"ל ותשקמו בדמעות שליש, א"ר שלשה דמעות הוריד עשו מעיניו, אחת מעין ימין ואחת מעין שמאל ואחת קשורה בעיניו שנאמר ותשקמו בדמעות שליש שלוש לא נאמר אלא שליש, שאלמלא ירדה מעיניו לא היתה תקומה לשונאיהם של ישראל מפניו, אמרו ישראל לפני הקב"ה בזכות ג' דמעות שהוריד עשו מעיניו השלטתו מסוף העולם ועד סופו ונתתה לו שלוה בעוה"ז, אנו שדמעותינו מצויה תמיד ביום ובלילה עאכ"ו. ובא בסיעתו של סמאל שרו, לזה נשבע הקב"ה שאין ה' שלם ואין הכסא שלם עד שיפרע מזרעו של עמלק, ולזה אנו אומרים בקדיש יתגדל ויתקדש שמיה רבא שם יה רבא, לזה אמר והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, אתה מתחת השמים ואני מעל השמים שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו'. לא תשכח, אין מלחמתו של עמלק כשאר מלחמות כמו מלחמת פרעה וסיסרא וסנחריב ונבוכדנצר, זה בא בכח גדול, לזה לעתיד לבא תספרו ותשיחו ותהללו על הפלא ועל הנס הגדול שיעשה עמכם במפלתו של עמלק וסיעתו שהוא סמאל שהוא כנגד כל האומות, לזה לא תשכח. לזה יש נוהגים לומר בשעת הקדיש פסוק ויאמר כי יד על כס יה וגו'. לא תשכח קרי לא תשכח (בקמ"ץ השי"ן) אע"פ שאין שכחה לפני כסא כבודו עכ"ז באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, כתיב הכא תמחה וכתיב התם כי מחה אמחה, אתה מחיה אחת ואני שתי מחיות:

גימטריאות יפת. פתי, כלו לא תתפתה אחר היצר:

תואר הזהר שלא תואר, תקולל על זה:

האחת אהובה. ג' אהובה כתיב כאן, כנגד ג' דברים שהאשה נקנית בהם בכסף בשטר ובביאה:

יום הנחילו את בניו, ס"ת מותו, שיצוה בעת מותו:

והשבותו לו. אם האדם עצמו תועה מדרכי השם תחזירהו למוטב:

לא תראה את שור אחיך, אלו ישראל דכתיב בהם שה פזורה ישראל וגו', ואנו אומרים להקב"ה לא תראה את ישראל בגלות והתעלמת מהם לאורך הזמן, השב תשיבם, ב' השבות, יהודה ובנימין, וישראל, ואספתו אל תוך ביתך, יקבץ נדחי ישראל, עד דרוש אחיך, תדרוש ישראל, כן תעשה לחמורו, זה משיח דכתיב עני ורוכב על חמור, לשמלתו, לבגדי כהונה ולתכשיטין שהפסידו ישראל, ולענני כבוד שהיו בימי שלמה כמו שמלה. וכן תעשה לכל אבידת אחיך אלו הגליות שנאמר ובאו האובדים וגו':

הקם תקים. הקם בגימ' ע"ה טעינה:

כלי גבר. אלו כלי זין, כלי גבר, ס"ת בגימ' חרב:

קן צפור. אלו ישראל שגלו כצפור שנאמר כצפור נודדת מקנה:

אפרוחים או ביצים. אלו קטני ישראל טף ונשים, והאם רובצת אלו גדולי ישראל שרבצו על הקטנים, האם זו כנסת ישראל:

שלח תשלח. ב' שלוחים, ישראל, ויהודה ובנימן:

והארכת ימים בגימ' בעולם שכלו ארוך, למען ייטב לך, למע"ן בגימ' ק"ץ, תזכו לראות קץ הפלאות כי כל המקיים מצות שלוח זוכה לגאולה:

כי תבנה בית. ר"ת כתב, נכתב ונגזר על כל אדם מה יבנה מה יעשה. חדש ועשית מעקה לגגך, ר"ת חומל, חומל על ישראל שלא יפלו:

תשים דמים. בגימ' אלו כלב רע וסולם רעוע:

לא תלבש שעטנז. שמא תאמר אין לי בגדים נאים לכבוד שבת דאתי עשה דשבת ודוחה לא תעשה דכלאים ת"ל לא תלב"ש, לשבת, אפי' לשבת:

גדלים. גדל ים, צבע חלזון והוא התכלת וגדל בים:

גדלים תעשה. בפסוק זה עשר תיבות רמז שלעתיד יחזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי וגו' גדלים תעשה, בגימ' ת"ש בכנף אחד עה"מ, רמז למה שאמר ריש לקיש שני אלפים ושמונה מאות לארבע כנפות, ת"ש לכל כנף:

כי יקח איש. ס"ת יח"ס, שיקח אשה מיוחסת. כי יקח ס"ת י"ח, בן י"ח שנה לחופה:

מאה כסף דע כי גדול עון העונה בפיו יותר מעושה מעשה, שכן במפתה וענשו אותו חמשים כסף, ובעל לשון הרע מאה כסף:

לא תחרוש בשור ובחמור, תחרוש לשון דבור כמו רחושי מרחשן שפוותיה, זהו שאמר לא תחרוש, כלו' לא תדבר בענין המשיח, כמו ההוא מעשה דר' זירא דאשכח לרבנן דעסקי ביה אמר להו במטותא מינייכו לא תרחקוניה, דתנינן ג' באים בהיסח דעת, משיח מציאה עקרב. וכן בשור ובחמור, בגימ' בשני משיחים:

כי ימצא. בגימ' הם בעדים:

על דבר. ר"ת עד, עדים המתרים, וזהו דבר, התראה:

האיש אשר שכב עמה לבדו, בגימ' ראשון בסקילה והשני בחנק. כאשר יקום איש, ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו, וכן יקום עם האותיות בגימ' קין:

איש על רעהו. עשו שהרג את הנפש. כי בשדה מצאה, מצאו המחריבים את הנערה זו כנסת ישראל, והיכן מצאוה בשדה בירושלים שנאמר ציון שדה תחרש, צעקה הנערה ישראל, שנתארסו למקום שנאמר וארשתיך לי באמונה, ואין מושיע לה. לפיכך ולנערה לא תעשה דבר, אינה יורדת לגהינם כי קבלה יסוריה בעוה"ז, אכל על המחריבים נאמר ומת האיש אשר שכב וגו', שהן יתחייבו ירידת גהינם, כי אעשה כלה וגו' ואותך לא אעשה כלה:

מושיע לה כי. ר"ת מלך, שטיטוס הרגום:

בלעם ויהפוך ה', ס"ת מכה הפך את המכה:

ונשמרת מכל דבר רע, ונשמרת בגימ' מן שפיכות דמים עה"מ והכולל:

דבר רע. דבור רע, זה לשון הרע, דבר אחר זה נבול פה מכל דבר רע, ס"ת ערל, בגימ' עבודה זרה:

ויתד תהיה לך. יתד, בגימ' האבות, זכות האבות יהיה לך:

והיה בשבתך חוץ. כשתהיה בגלות, וחפרת כמו וחפרת לבטח תשכב. ושבת, תעשה תשובה ותשמור השבת שהיא שקולה כנגד כל המצות, וכסית את צאתך, תתענה על עונותיך עד שימחו ויתכסו:

ערות דבר. זה נבול פה:

לא תסגיר עבד אל אדוניו, עבד אלו ישראל שנקרא עבדים למקום, אומרים מלאכי רחמים להקב"ה אל תסגירם לגלות ביד עונותיהם ולא ביד השטן, וזהו תסגיר, ס' סטן, נשאר תרי"ג ממלת תסגיר, כלו' שומר תרי"ג אין כח בשטן להזיקו:

לא תשיך לאחיך ה' פעמים אומר תשיך נשך, כלומר כאילו עובר על חומשי תורה:

תשמור ועשית. אזהרה לב"ד שיעשוך, כמו שארז"ל ממשכנין על הצדקה כי יקח איש אשה ובעלה, מכאן אז"ל האשה נקנית בג' דרכים, שסימנם שכ"ב שטר כסף ביאה, וס"ת פר"ה ורבה על ידי אלו:

בה ערות דבר. ר"ת בעד. ועוד רמז ערות דבר, דבור ערוה, רמז על הקולנית שיוצאה, כדאיתא בגיטין:

לה ספר. בגימ' לשמה:

כריתות. בגימ' שתלוש, שיכתוב על דבר תלוש ולא מחובר:

ויצאה מביתו. האשה יוצאה ולא האיש, אם הוא ביתו, ואם הוא ביתה הוא יוצא:

וכתב לה ספר כריתות, ס"ת בהרת, אשה רעה צרעת לבעלה, שני פעמים כתוב בפרשה וכתב לה ספר כריתות, כנגד ב' חורבנות שנפטרו ונשתלחו ישראל:

ושנאה האיש האחרון. אלו האומות ששונאים את ישראל, לא יוכל בעלה הראשון, אבל הקב"ה נהג עם ישראל במדת חסידות שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו: כי חסיד אני. נוהג עמנו בחסידות לפנים משורת הדין, וסמיך ליה כי יקח איש אשה חדשה, עתיד הקב"ה לחדש ימינו כקדם:

נקי יהיה לביתו. אפילו בדבריו, ישמש עמה בנקיות ובטהרה ולא ינבל פיו, וזהו לכל דבר אפילו הדבור נקי יהיה לביתו שנה, ס"ת הוי"ה, אם הוא משמש עמה בנקיות הקב"ה משתתף עמהם, ויהיו הולדות נקיים. ד"א כשהאיש לוקח אשה מוחלין לו כל עונותיו, זהו נקי יהיה, שיהיה נקי בלא עונות:

ושמח את אשתו. את לרבות שישמח כל הקהל בנישואין, כמו שאז"ל בתולה נשאת ביום רביעי, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל, ואמרו שיטרח ג' ימים אב"ג, כדי שיכין צרכי סעודה כדי שישמח הקהל. שמח, חמש, חמשה קולות, קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות וכו. ושמח את אשתו זה הקב"ה, רמז שישמח כנסת ישראל, וזהו מ"ש למעלה שרמוז במלת נקי יהיה שהקב"ה משמחם. יקח איש אשה חדשה. זה הקב"ה, אשה חדשה, ישראל במתן תורה לקחה על מנת שלא יפרד ממנה לעולם, זהו לא יצא בצבא, כאיש הפורש מאשתו והולך לו למלחמה, הוא לא יפרד מהם. ולא יעבור עליו לכל דבר, שלא יכעיסוהו לסור מהם. נקי יהיה לביתו שנה אחת, שנה משנותיו של הקב"ה ויומו של הקב"ה אלף שנים, שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום וגו':

לא יחבול רחים ורכב, לא יבטלו ת"ח מלעסוק בתורה, ות"ח נמשלו כריחים שהן טוחנין תורה יומם ולילה. דכתיב לא ימוש ספר התורה והגית בו יומם ולילה, כי נפש הוא חובל, אם יבטל התורה נמצא שהוא מחבל נפשי ונשמתו מחיי עוה"ב,, ולכך פסוק זה ראשו וסופו למ"ד על שם למודו:

השמר בנגע הצרעת. ס"ת רעת, על רעת הלשון נגעים באים, וזהו מה שסמך ענין מרים, לפי שדברה לשון הרע לקתה:

השב תשיב לו את העבוט, רמז שנתן אליהו אות וא"ו משמו ליעקב למשכון שיבשר את בניו ולכשיגאלו יחזיר העבוט שלו לאליהו וזהו תשיב, תשב"י, אליהו התשבי:

כבא השמש. כשתבא ותחזור מלכות בית דוד, שנמשלה לשמש, שיחזור כסאו כשמש נגדי. ושכב בשמלתו ישכבו וישכנו ישראל בארצם לבטח, וזהו בשלמתו בשלמותו שנאמר ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד:

אבות על בנים. בגימ' תור"ה, ערבים זה בזה לקיום התורה, ולא יומתו, כלומר תתעסקו בתורה שלא תמותו, שנאמר אם תשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:

גר יתום ולא תחבול, ר"ת גיות שלא יחזור לגיותו:

קצירך בשדך. ר"ת קבוע תהיה קבוע במצוה זו:

כי יהיה ריב בין אנשים, ר"ת למפרע אבריך, איבריו של אדם עתידין לריב ולומר אחד לחבירו אתה חטאת, זהו ונגשו אל השופט ושפטום, כמו שאז"ל על פסוק אקרא אל השמים מעל וכו'. ד"א כי יהיה ריב בין אנשים. בין ישראל לעמלקים שהיו רודפים אותנו ולעתיד נתבע אותם לדין. וזהו אל המשפ"ט ושפטו"ם, ס"ת בגימ' הגדול. רמז ליום הדין הגדול. והצדיקו את הצדיק והצדיקו, צדקיה"ו, שנבוכדנצר עור את עיניו, הצדי"ק צדקי"ה:

את הרש"ע, בגימ' יצ"ר הר"ע:

והיה אם בן. ס"ת המן, הרש"ע, עשרה, עשרה בניו:

אלה מכה רבה. ר"ת אמ"ר קורא פסוק אחד בשעת הכאה:

לא תחסום שור בדישו, אומרים ישראל לה', בשעה שנכנסים אנו לדין לא תחסום ותאלים ישראל לעולם, תן להם מענה לשון:

וירקה בפניו. עתידין הרשעים ללקות בצרעת ויהיו הכל רוקקין בהם:

ככה יעשה לאיש. זה עשו שנאמר איש שדה. אשר לא יבנה, לא דיו שלא בנה אלא החריב:

אבן שלמה. איפה שלמה, רמז על שלמה שתיקן המשקולות והאיפות: