שפתי כהן על התורה, דברים ב:יד

והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את וגו' שלשים ושמונה שנה. בא לומר שלטובתם היתה סיבת עיכובם, עד תם כתיב עד שנתממו ונשלמו, כי אם היו נכנסים מיד לתרץ היה כל אחד טרוד איש בכרמו ואיש בשדהו, לזה נתעכבו כל כך זמן עד שקנו שלימות שהיו עוסקין בתורה והיו אוכלין המן והיה מגלה להם סודות התורה ומי הבאר היה רוחץ כל חלודה שבגופם, וקרי תום כל הדור אנשי המלחמה על ערב רב שהיו נלחמים עם ישראל כל שעה כאשר נשבע ה' להם, והשבועה היתה לערב רב כי כן אמר פרשת שלח לך חי אני נאום ה' כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי אשר עשיתי וגו', וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי, וזה אינו אלא על ערב רב כי ישראל הקדימו נעשה לנשמע וכ"ש נשמע וכיצד הוא אומר ולא שמעו בקולי, אלא ודאי על ערב רב, אבל ישראל נשלמו וקנו שלימות במדבר וכולם נסתלקו עם משה רבם כמו שכתבנו שם וכמאמר הזוהר שאמר משה וס' רבוא כלהו מעלמא דאתי אינון: