שפתי כהן על התורה, דברים טז:יא

ושמחת לפני ה'. בחג השבועות נזכרה השמחה פעם אחת ובחג הסכות נזכרה ב"פ ובפסח לא נזכרה כלל, אלא הכל ברמז, צריך שתדע שחיי האדם נחלקים לג' חלקים, עשרים שנה הראשונים הם שני העליה שהוא עולה מדרגה אחר מדרגה ממקרא למשנה ממשנה ללמוד ולעשות מצות ולישא אשה, אין בהם שמחה שהוא עסוק במלחמת היצר והדם רותח ובכל יום ויום היצר מתגבר עליו ומבקש להמיתו, והפה סח שבאין עמו בסיחה נאה, זהו רמז לחג הפסח, ועשרים שנה האמצעיים נקראים ימי העמידה שעמד מרתיחת היצר והוא עסוק במזון האשה והבנים, יש לו שמחה שרואה עצמו באשה ובנים, אבל אין לו פנאי לקנות שלימות לפי שהוא טרוד, לזה רמז חג השבועות שבועת כתיב שבו עת כלו' שבו עת, ובעשרים שנה אחרונים נקראים שני הירידה, כלו' שהוא יורד מכחות הגוף אבל הוא עולה במעלת הנפש ונח הדם מרתיחתו והאירו עיני שכלו, וראה אור, והתחיל למאוס ברע ולבחור, בטוב ולעסוק ביחודו ית', שכן זקן במ"ק אחד, לזה שמחתו כפולה ומכופלת, לזה רמז חג הסכות שהוא משתוקק ומתאוה להסתופף בשם שדי ויחסה תחת כנפיו. והיית אך שמח, כתב בחיי ז"ל והלא כבר נאמר ושמחת בחגך אלא למד שישמח בכל ז' הימים שהו אך, כלו' עד שיעברו א"ך ימים מתשרי ואחר א"ך ימים כבר עברו שבעת ימי הסכות:

ויתכן עוד שבא לרמוז לאדם שראוי לו שימעט בשמחת זה העולם כי אין שמחתו שלימה, זהו אך שמח, אכין ורקין מעוטין, שנאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה, ואז"ל מקום גילה שם תהא רעדה, כדאיתא פרק אין עומדים מסכת ברכות רבא עבד הילולא לבריה (פירוש השיא את בנו) חזינהו לרבנן דקא בדחי טובא איתי כסא דמיקרא ותבר קמייהו ואיעציבו, אבל השמחה השלימה היא שמחת המצוה, שכן אמר ולקחתם לכם פרי עץ הדר ושמחתם לפני ה', וזה נאמר בחג הסכות, רמז למה שאמרו ותשחק ליום אחרון שהוא יום המיתה, שהוא עומד באותה שעה לפני ה' ומראה לו שכרו בעודו בעוה"ז מה שהוא עתיד ליתן לו לעוה"ב, כמו שאז"ל משל למלך שעשה סעודה לעבדיו והראה להם מה שהן אוכלים ושותים ונפשם שבעה והם ישנים. לפי שעשו המצות בעודם בגוף לזה מראה להם השכר בגוף ונפשם שבעה, ולזה רמזו ז"ל חסידים ואנשי מעשה היו שמחים בשמחת בית השואבה שהיתה נשמתם נשאבת מרוב השמחה. ואומר ושמחתם בלשון רבים הוא והצדיקים שבאין לקראתו, כמו שאז"ל בגמרא בשעת פטירתו של רבי יוחנן בן זכאי אמר הכינו כסא לחזקיה מלך יהודה שבא, לפי שהיה מאותה משפחה, ועיין פרשת משפטים שלש רגלים תחוג פירשתי שם שג' רגלים רומזים לג' עולמות, ורומזים לנפש רוח ונשמה, ע"ש:

גימטריאות את הברכה. בגימ' הברכות. והקללה, והקל לה על ידי תפלה:

גרזים. גזרים הוא גוזר הברכות:

עיבל. לשון עיים:

הלא המה בעבר הירדן, ס"ת אהרן שהמצוה מכפרת כמו אהרן:

מעשר. מעשר את בני אדם:

בכל משלח ידכם. ס"ת לחם, שישלח ידו לעני לתת לו לחם:

מנחיל. נחלים, נהרי נחלי דבש וחמאה:

באחד שבטיך. בגימ' שבט יהודה:

בשר. בהפוך רש"ב, רוב שנים בבהמה:

תשפכנו. בגימ' פטור מלכסותו כאשר צויתך, חסר שלא צוהו בפירוש אל הלכה למשה מסיני תוך, בגימטריא עושין אם אין לה רחוב עושין:

ונדריך תש"א, הפך אשתך, בעון נדרים אשתו של אדם מתה:

עם קדוש אתה. ס"ת הש"ס, חל עליך ונעשה מרכבה לשכינה כשאתה מקדש עצמך כי יסיתך אחיך בן אמך, בגימ' זהו אמור על עשו, לזה אחיך בן אמך ולא בן אביך:

יצאו אנשים בני בליעל, הם בני עשו:

שמטה. בגימ' השטן., שאין השטן יכול לקטרג שם כששומרים ישראל מצות של שמיטה כראוי:

דבר השמטה שמוט. כלו' כשאתה משמט שמיטה אחת השמיטה מדברת ואומרת לך יהי רצון שתעשה שמיטות הרבה:

רק אם שמע. ר"ת ראש, אם תשמע לקולו תהיה ראש:

ומשלת בגוים רבים ובך, כלומר גם בך תמשול שתמשול ביצרך ותוכל לו:

פתח תפתח. ר"ת פת תתן לו:

את ידך לו. ר"ת איל כאילו הקריב איל:

פתח תפתח את ידך לו, שלא תהא הפתיחה אלא בינך לבינו:

נתון תתן לו. נתון מלא ו', כלו' ממה שנתון לך מן השמים תתן לו. ד"א נתון, אפילו מה שנתנו לך לצדקה תתן לעני, וזהו מה שאז"ל אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב בצדקה:

חודש האביב ועשית. ס"ת שבת, מחללין שבת על ניסן. ד"א הפסח נשחט אפילו בשבת:

ועשית פסח. שיהא כל עשייתו לשם פסח:

עני כי בחפזון. ס"ת יין, צריך יין לארבעה כוסות:

שבעה שבועות תספר לך, עד שתגיע לל"ך ימים שהן נ' יום:

מסת בגימ' ת"ק, כל העולם כולו אינו כדאי כאותו יום שנתנה בו תורה, מס"ת במילוי מ"ם סמ"ך תי"ו בגימ' התורה, וכתיב למסת נקיים ילעג, זה המתגרה בבעלי תורה כדאיתא מסכת סוכה:

חג הסכות תעשה לך, ג' מצות נוהגות בחג, חגיגה ראייה שמחה, וסי' רח"ש לבי דבר טוב, ועוד סימן אחר יצאתי לשח"ר פניך:

והיית אך שמח. מלמד שלא ימלא אדם שחוק פיו בעוה"ז:

שלוש פעמים בשנה. שלוש מלא ו', ג' פעמים ו' הם י"ח ימים שגומרים בהם ההלל:

יראה כל זכורך. ס"ת כלה, ככלה הנראית לפני החתן: