שפתי דעת שעז

זה"ש קול שאון החורבן מעיר ירושלים קול מהיכל ממש קול ה' משלם גמול לאויביו, ולפי שתקיעתנו לא יועיל לנו לבטל היצר הרע מכל וכל בעה"ז עד שיסיר ה' לב האבן מקרבנו על כן מסיק שהקב"ה בעצמו יתקע ועיין לקמן פירוש אחר ובזה מתורץ מה שדרש המליכהו תחלה כו', וטעם זה מספיק למה שאומרים מלכיות בראשונה, ומכל מקום קשה למה כתבה התורה רה מלכיות לבסוף אלא שרמז לסוף על העתיד אני ה' אלהיכם בעצמי אתקע כמו שכתוב וה' אלהים בשופר יתקע, לכך מסיק כמדרש זה אחר שאמר המליכהו עליך תחלה כו' ועדיין איני יודע מי הוא התוקע מה ענין קושיא זו לכאן אלא שרצה לתרץ מה קושיא זו למה נאמר אני ה' אלהיכם באחרונה אחרי שמקדימין המלכיות, אלא לרמוז שלעתיד הקב"ה בעצמו יתקע וכן דעת המדרש האומר משה גזר ואבדתם בגוים וגו' בא ישעיה ובטל הגזירה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו' וכן נאמר כאן ונושעתם מאויביכם על ידי תקיעה זו ולפי שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים אם כן מי יתקע שופר של חרות על כן הקב"ה יתקע ועדיין קשה מהיכן יזכו לקול חרות זה בדור חייב על כן אמר שיש ב' סבות לחרות זה קול שאון מעיר כו' ועוד יש לומר שהקב"ה חס על ישראל ביותר על כן צוה להקדים שופר של חרות שיהיה להם לזכרון ואחר כך מלכיות להמליכו לכבודו אבל ישראל לכבוד השי"ת מקדימין להמליכהו ואחר כך שיזכור אותנו בשופר של חירות וק"ל, ועל כן תוקעין בכל חודש אלול כי כבר אמרנו ענינו לעורר אל התשובה וכן כל דברי מוסר נמשלו לקול שופר שנאמר כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם וגומר על כן נאמרו בפרשה זו כל המדריגות שנזכרו אצל החצוצרות בסדר ראשיכם שבטיכם וגו' כי מן הערבות נמשכה מדת המוסר והתוכחה ואם הוכיחו ולא שמע דמו בראשו לבד וכל ישראל נקים. מאמר (שם) באור פרשת נצבים

וזה"ש לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתי בברית ה' הוא העושה מעצמו, ובאלתו זה העושה מאימת מוכיחין שמזכירין לו כל האלות, וכנגדם עשה שתי חלוקות ואמר למען הקים וגומר אחת כאשר נשבע לאבותיך ואחת כאשר דבר לך כדרך שיתבאר לקמן פרשת התשובה שבעושה מאהבה אמר כאשר שש על אבותיך ר"ל לא תצטרך לזכות של אבותיך כי יספיק לך זכות עצמך ובעושה מיראת העונש אמר והטיבך והרבך מאבותיך ר"ל מן אבותיך ימשך לך הטובה ואחר כך המשיך הסיפור כנגד בועטי' בתוכחת מוסר אשר לא ישמעו בקול מלחשים זהו שאמר ב' פעמים פן בפסוק אחד ע"ד שבארנו למעלה פרשת כי תשא והוכחנו בראיות ברורות שעל ידי ע"ז נולד מלאך אכזרי ששמו אף וע"י שבועטים בתוכחה נולד מלאך אכזרי ששמו חימה שנאמר ויהי מלעיבים במלאכי ה' ובוזים את דבריהם עד עלות חמת ה' לאין מרפא כנגדם נמשך כל הספור שבפרשה פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה מעם ה' ללכת לעבוד את אלהי הגוים ההם הרי ע"ז המוליד האף פן יש בכם שורש פרה ראש ולענה זה הבועט בתוכחה שאינו מתירא מן אלתו שהזכיר והיה בשמעו את דברי האלה הזאת מן מוכיחיו והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי וגומר ובעל הטורים פי' שורש פרה חסר וי"ו כי כפרה סוררה הוא והיינו הבועט בתוכחה כפרה סוררה שדרכה לבעוט ומטעם זה שופר של פרה אסור לתקוע בו והטעם לפי שנקרא קרן ולא שופר ונראה לפי שנקרא שופר על שם שפרו מעשיכם וסתם פרה סוררה ואין כאן שיפור מעשים וזה טעם תבא פרה כו' וכפי בפשט הטעם לפי שדרכה לנגח בקרן יותר מן שאר מינים על כן אין קטיגור נעשה סנגור על כן אין בה שפור מעשים וק"ל, לא יאבה ה' סלוח לו כי אז תכף מיד קודם שיוציא לאור מחשבתו הרעה יעשן אף ה' הנולד מן ע"ז כי מחשבה כמעשה דמי שנאמר למען תפוס את בית ישראל בלבם לכך נאמר אז וקאי על מה שאמר אשר