ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה יא

[א] אילו אומר 'והבאת אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח' יכול אין לטעון הגשה אלא הקומץ בלבד; ומנין לרבות את המנחה? תלמוד לומר (ויקרא ו, ז) 'מנחה'. מנין לרבות את כל המנחות? תלמוד לומר "את המנחה"

[ב] יכול אין לטעון הגשה אלא מנחת נדבה; מנחת חובה מנין? ודין הוא! נאמר "הבא מנחת נדבה" ו"הבא מנחת חובה": מה מנחת נדבה טעונה הגשה, אף מנחת חוטא – תטען הגשה.

[ג] לא! אם אמרת במנחת נדבה – שהיא טעונה שמן ולבונה! מנחת סוטה תוכיח! שאינה טעונה שמן ולבונה וטעונה הגשה!

[ד] לא! אם אמרת במנחת סוטה – שהיא טעונה תנופה, תאמר במנחת חוטא שאינה טעונה תנופה!? הרי אתה דן מבנין אב: לא מנחת נדבה שהיא טעונה שמן ולבונה כהרי מנחת שוטה שאינה טעונה שמן ולבונה, ולא מנחת שוטה שהיא טעונה תנופה כהרי מנחת נדבה שאינה טעונה תנופה

[ה] הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוו להגשה, אף אני אביא מנחת חוטא ששָוְתה להם לקמיצה – שתשוה להם להגשה!

[ו] או, מה להצד השוה שבהם ששוו לבא בעשיר כבעני וטעונות הגשה… תלמוד לומר "המנחה" – אחד מנחת נדבה ואחד מנחת חוטא, זו וזו טעונות הגשה. ר' שמעון אומר "והבאת" – לרבות מנחת העומר להגשה שנאמר (ויקרא כג, י) "והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן". "והקריבה" – לרבות מנחת סוטה להגשה שנאמר (במדבר ה, כה) "והקריב אותה אל המזבח".