ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה ד

[א] "ואם" – הרי זה מוסיף על ענין הראשון; שתמצא אומר פר משיח ופר עדה עומדין – פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו.

"עֲדַת יִשְׂרָאֵל" – יכול בעדה (ס"א בכל עדה וס"א בכל העדה) הכתוב מדבר? תלמוד לומר כאן 'עדה' ולהלן נאמר (במדבר לה, כד) 'עדה'. מה 'עדה' אמורה להלן – בית דין, אף כאן – בית דין. או מה 'עדה' אמורה להלן בכהן גדול אף כאן בכהן גדול! תלמוד לומר "עדת ישראל" – העדה המיוחדת שבישראל; ואיזו? זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית.

[ג] היה אחד מהם גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה לו בנים – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר כאן 'עדה' ולהלן נאמר 'עדה'. מה 'עדה' אמורה להלן – כולם ראוים להוריה, אף 'עדה' אמורה כאן – עד שיהיו כולם ראוים להוריה.

[ד] לא היה מופלא של בית דין שם, או אמר אחד מהם "איני יודע", או שאמר להם "טועים אתם!" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר "עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ" – עד שיורו כולם.

"יִשְׁגּוּ" – יכול יהיו חייבים על שגגת המעשה? תלמוד לומר "יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר" – הא אינם חייבים אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.

[ו] מתוך שיצאת עכו"ם לידון בעצמה, יכול יהיו חייבים על שגגת המעשה שלה? תלמוד לומר כאן "מעיני" ולהלן (במדבר טו, כד) נאמר "מעיני". מה "מעיני" האמור להלן – בית דין, אף כאן – בית דין; ומה "מעיני" האמור להלן‏ – העלם דבר עם שגגת המעשה, אף "מעיני" האמור כאן – העלם דבר עם שגגת המעשה.

"וְנֶעְלַם דָּבָר" – לא שתתעלם (ס"א שתעלם, וכן בהמשך) מצוה כולה. כיצד? אמרו "אין נדה בתורה"; "אין שבת בתורה"; "אין עכו"ם בתורה" – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר "ונעלם דבר" – לא שתתעלם מצוה כולה.

[ח] אבל אמרו "יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום – פטור"; "יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים – פטור"; "יש עכו"ם בתורה אבל המשתחוה – פטור" – יכול יהיו פטורים? תלמוד לומר "ונעלם דבר" – לא כל הגוף.

[ט] מתוך שיצאה עכו"ם לידון בעצמה, יכול יהיו חייבים על העלם מצוה כולה? תלמוד לומר כאן "מעיני" ונאמר להלן (במדבר טו, כד) "מעיני". מה "מעיני" אמור כאן – פרט לכל הגוף, אף "מעיני" האמור להלן – פרט לכל הגוף.

[י] הורו בית דין ועשו – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר "הקהל..ועשו" – ההוראה תלויה בבית דין והמעשה תלוי בקהל.

"מִצְו‍ֹת יהו"ה" – ולא מצות המלך, ולא מצות בית דין. "מִצְו‍ֹת" האמורות במשיח (ויקרא ד, ב) הן "מִצְו‍ֹת" האמורות כאן (ויקרא ד, יג). "מִכָּל מִצְו‍ֹת יהו"ה" – לא כל מצות ה'; פרט לשמיעת הקול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. "וְאָשֵׁמוּ"‏ – כשם שנפרעים מן היחיד כן נפרעין מן הצבור.

[יב] ידעו שהורו וטעו ולא ידעו מה הורו – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר "וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת…" – ולא שיודעו החוטאים.

[יג] "אשר חטאו…והקריבו" – חטאו שני שבטים – מביאין שני פרים, חטאו שלשה – מביאין שלשה. או אינו אלא חטאו שני יחידים – מביאין שני פרים, חטאו שלשה – יביאו שלשה? תלמוד לומר "הקהל" – הקהל חייב. וכל קהל וקהל חייבים.‏

[יד] הכיצד? חטאו שני שבטים – מביאין שני פרים, חטאו שלשה – מביאין שלשה. ושאר שבטים שלא חטאו – מביאין על ידיהם פר; שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים, לכך נאמר "הקהל" לחייב על כל קהל וקהל, דברי ר' יהודה.

[טו] ר' שמעון אומר: שבעה שבטים שחטאו – מביאין שבעה פרים, ובית דין מביאים עליהן פר, וכולם פטורין‏ – שנאמר כאן "קהל" ונאמר להלן "קהל"; מה "קהל" אמור להלן – בית דין, אף כאן – בית דין.

[טז] ר' מאיר אומר: חטאו שבעה שבטים או רובן – בית דין מביאין עליהן פר וכולן פטורים שנאמר כאן "קהל" ולהלן נאמר "קהל"; מה "קהל" אמור להלן – בית דין, אף כאן – בית דין.

[יז] ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה והן רובו, או שבעה אף על פי שאינן רובו – הרי אלו חייבין.