ספרא, צו, פרק יז

[א] רבי אלעזר ב"ר שמעון אומר: בא טבול יום ואמר לכהן "תן לי מן המנחה שאוכל". אמר לו: "ומה אם במקום שיפה כחך בחטאתך – דחיתיך מחטאת ישראל, מקום שהורע כחך במנחתך – אינו דין שאדיחך ממנחת ישראל היום?!" אמר לו: "ומה לדחותי מחטאת ישראל – שהרי יפה כחך בחטאתך, תדחני ממנחת ישראל – שהרי הורע כחך במנחתך!" אמר לו: (ויקרא ז, ט) "לכהן המקריב אותה לו תהיה" – "בוא הקרב ואכול!"

[ב] אמר לו: "אם לאו תן לי מן החטאת שאוכל!" אמר לו: "ומה במקום שהורע כחך במנחתך – דחיתיך ממנחת ישראל, מקום שיפה כחך בחטאתך – אינו דין שאדיחך מחטאת ישראל?!" אמר לו: "לא! אם דחיתני ממנחת ישראל – שהרי הורע כחי במנחתי, תדחני מחטאת ישראל – שהרי יפה כחי בחטאתי?!" אמר לו: (ויקרא ו, יט) "הכהן המחטא אותה יאכלנה" – "בא חטא ואכול!"

[ג] אמר לו: "תן לי מחזה ושוק של שלמים ואוכל!". אמר לו "ומה אם במקום שיפה כחך בקדשי קדשים – שכולן שלך – דחיתיך מהם, מקום שהורע כחך בקדשים קלים – שאין לך בהן אלא חזה ושוק – אינו דין שאדיחך מהן?!". אמר לו: "ומה אם לדחותינו מקדשי קדשים – שהרי הורע כחי בהן באכילת נשיי ועבדיי, תדחני מקדשים קלים – שהרי יפה כחי בהם באכילת נשיי ועבדיי?!". אמר לו: (ויקרא ז, יד) "לכהן הזֹרק את דם השלמים לו יהיה" – "בוא זרוק ואכול!".

[ד] יצא טבול יום בקוליו וחומריו על ראשו; אונן מימינו ומחוסר כפורים משמאלו.

[ה] "חזה" – זו חזה; "התנופה" – זו תנופת הסל; "שוק" – זה שוק; "התרומה" – זו תרומת לחמי תודה. "לקחתי מאת בני ישראל" – ראוים היו לישראל, וכשנתחייבו – ניטלו מהם וניתנו לכהנים. יכול כשם שנתחייבו ניטלו מהם – כך אם זכו ינתנו להם? תלמוד לומר "ואתן אֹתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם" – נתונים לכהן מתנה לעולם.

[ו] יכול אף הקדשים יהיו חייבים במתנות? ודין הוא! ומה חולין – שאין חייבים בחזה ושוק – חייבים במתנות, קדשים – שחייבים בחזה ושוק – אינו דין שיהיו חייבים במתנות?! תלמוד לומר "ואתן אֹתם לאהרן הכהן ולבניו" – אין לך אלא מה שאמור בענין. "מאת בני ישראל" – מרצון כל ישראל.